חברתה של מלכה ושותפתה להתנדבות ולניהול ארגון יע"ל בלוינשטיין, עדה שוקי, מספרת כי מאז חלתה בגיל 5 בשיתוק ילדים, מלכה עשתה הכל על מנת שהשיתוק לא יהווה גורם בחייה. "היה בה משהו שמשך אנשים, היא ידעה לקשור קשרים, לעודד ולהתגבר. השנים החמירו את מצבה הגופני אך מלכה לא ויתרה. היא טיילה בארץ ובחו"ל, טיפלה בנכדיה החמודים ועשתה הכל כדי לא להקשות על משפחתה. מלכה ניהלה את מערך המתנדבים וידעה לומר לכל אחד את המילה הנכונה, לעודד ולהיות שותפה בשמחות ובעצב של כולם".
דינה ריינברג, עובדת סוציאלית ורכזת פרויקטים של השירות לעבודה סוציאלית, אשר הכירה מקרוב את מלכה ואת פועלה למען בית החולים: "היכרותה של מלכה עם בית החולים לוינשטיין החלה בעת שהייתה מאושפזת כאן במחלקה לשיקום אורתופדי לאחר שנחבלה בתאונה במהלך חופשה. בתוקף תפקידה מלכה עסקה בשיבוץ מתנדבים לסיוע למטופלים ולצוותים. היא הייתה קשובה לכל פנייה ושאפה לתת מענה לצרכים בבית החולים. היא פעלה רבות למען רווחת המתנדבים ומדי שנה תכננה את טיולי המתנדבים. מלכה חתרה למצוא דרך לשיתוף פעולה עם ארגוני המתנדבים האחרים שבבית החולים. לא אחת כאשר חסרו מתנדבים לאיוש עמדות, מלכה התגייסה בעצמה לביצוע המשימה".
ריינברג מוסיפה לסיכום: "מלכה אמנם התקשתה בניידות והשתמשה בכיסא גלגלים ממונע אבל הייתה אדם שהמגבלות הגופניות לא מנעו ממנו להשיג הישגים ולהתנסות בחוויות מרגשות. מלכה תחסר לי כמו לאנשים רבים".
יהי זכרה ברוך!
