פרופ' כהן עלתה ארצה בשנת 1952, עבדה תחילה כרופאת ילדים במרפאת קופת חולים וכאשר הקים בית החולים הדסה את שלוחתו - בית החולים האזרחי הראשון בבאר־שבע, קרא לה מנהל בית החולים - פרופ' אליהו להמן להצטרף אל צוות הרופאים. עד מהרה היא קבלה דירה בבית ערבי ישן ומוקף חומה בתוך מתחם בית החולים ובו חיה עד שעברה אל "גני עומר" בסוף ימיה.
בשנת 1960 נסגר בית החולים הדסה בעיר ונפתח בית החולים המרכזי לנגב ופרופ' כהן התמנתה לתפקיד מנהלת מחלקת הילדים הראשונה.
בית החולים היה ביתה והיא הייתה רופאה תורנית כמעט בכל ימות השנה.
פרופ' כהן רכשה קטנוע מסוג וספה שהיה כלי הרכב הראשון שלה אתו נסעה לביקורי בית והוא שירת אותה שנים רבות עד שרכשה את מכונית הסוסיתא שהפכה לסימן ההיכר שלה, והייתה בין האחרונות מסוגה שנסעו בבאר־שבע ובכבישי הנגב. עם רכבים אלה היא הגיעה גם למושבי הערבה הרחוקים שהוקמו ובהם שימשה כרופאת ילדים שנים רבות.
בשעות הפנאי שלה עסקה פרופ' כהן בתחביבים רבים: היא נגנה בכינור ובויולה, עסקה בצורפות ולא נרתעה מלימוד רזי המחשב האישי שהופיע אז לראשונה - בביתה היה אחד המחשבים הראשונים בבאר שבע.
בשנת 1977 היא פרשה לגמלאות אך המשיכה לעבוד כרופאת ילדים באופקים ובמרפאה למחלות כליה בילדים אותה הקימה בבית החולים שנים רבות קודם.
פרופ' כהן חינכה דורות רבים של רופאי ילדים וכאות הוקרה על תרומתה לרפואת הילדים בנגב לה הקדישה את חייה, קבלה בשנת 1974 תואר פרופסור מבית הספר לרפואה שנפתח באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע.
בתאריך 16.1.2000 הלכה פרופ' וילהלמינה כהן לעולמה.
האודיטוריום של החטיבה לרפואת ילדים קרוי על שמה של פרופ' וילהלמינה כהן, כאות הוקרה על פועלה למען רפואת ילדים בנגב.
קישורים
