אנחנו עושים כמיטב יכולתנו בכל רגע נתון
הנחה זו כוללת בתוכה את הרעיון וההכרה בכך שאנו, כבני אדם, חיים ומתקיימים במלואנו ברגע הנוכחי. יש דברים שקורים בכל רגע שמשפיעים על איך אנחנו מרגישים ומתפקדים. עם הידע והכוחות שיש ברשותנו ברגע נתון, נעשה מה שנוכל. זה מה שיש.
לדוגמא, ייתכן לפני היום הראשון ללימודים יתעוררו בנו רמות גבוהות של מתח וחרדה שיפריעו לנו לישון במהלך הלילה כך שנקום עייפים למחרת בבוקר. העייפות עלולה לפגוע ביכולת שלנו לווסת את רגשותינו וכל דבר קטן עלול להוביל להתפרצות בכי או זעם. זה לא מה שרצינו או שאפנו אליו, עם זאת עשינו את המיטב שלנו, בהתחשב בנסיבות.
הרעיון הוא שאם הכוונה שלנו הייתה למשל להצליח לקום בבוקר ולצאת בזמן לביה"ס, עשינו את הטוב ביותר שיכולנו עם מה שהיינו מסוגלים לעשות באותו רגע. בחיים יש עוד לא מעט נסיבות אשר עלולות לפגוע ולשבש את המסוגלות שלנו להצליח לקום בבוקר, למלא אחר מטלות ושעורי בית, לקבל ציון גבוה במבחן וכו', גם היא מסוגלות זו היא בדרך כלל גבוהה.
אנחנו לא מכונות ודי שתתעורר בנו חרדה עוצמתית יותר מהרגיל, שנקלע לריב עם אחר משמעותי, שנחווה אובדן או אולי נתמודד עם מחלה פיזית, כדי לשבש את היכולת שלנו ברגע הנוכחי.
חשוב שנדע לתקף את עצמנו (נזהה, נקבל ונבין את הסיבה להתנהגות) ונשאף לצמצם את השיפוטיות, הביקורת והפניית האצבע המאשימה. אין בכך תועלת אמיתית ולרוב זה יפגע בנו ובאחרים.
בנוסף, נשאף לעשות טוב יותר בפעם הבאה. זה לא סותר.
"היה לי קשה מאוד להגיע בזמן לביה"ס היום. אני טרוד ועייף והגיוני שאני לא במיטבי. עשיתי הכי טוב שיכולתי היום, ואמצא את הדרך לעשות טוב יותר מחר".
האדם מניע את עצמו קדימה, באופן טבעי, לעבר צמיחה והתפתחות. המח שלנו גמיש ואנחנו רוצים ויכולים להשתפר.
לצד ההכרה בכך שעשינו את המיטב, באופן טבעי נרצה להשתפר ולעשות טוב יותר. אם איחרנו לביה"ס או קיבלנו ציון לא טוב במבחן, נוכל, לאחר מעשה, לחקור (בעצמנו, בעזרת ההורה ו/או המטפל), מדוע זה קרה. נשאל מה היו הסיבות לכך שעשינו את זה? האם היינו יכולים להשתמש במיומנויות מסוימות שאולי עדיין לא רכשנו? האם הדיכאון או החרדה שלנו מחמירים? מה קרה שהוביל לכך שלא אכפת לנו להצליח? ומה היו ההשלכות של הבחירות שעשינו?
ההנחה היא שבתוך תוכנו אנחנו מעוניינים להצליח ושואפים להתקדם ויש לנו תמיד עוד מה ללמוד. נכיר בכך שישנם מכשולים ואתגרים בדרך שנצטרך להתמודד עימם.
אנחנו לא אשמים בכל הבעיות שלנו ויחד עם זאת אנחנו אלה שצריכים לפתור אותן
זה אולי לא הוגן ולא צודק שיש לנו קשיים שלאחרים אין, כמו הפרעת קשב, דיסלקציה, חרדה, דיכאון וכו' ואנחנו ממש לא אשמים בקושי שנוצר בעקבות אלו. אנחנו לא בוחרים בביולוגיה שלנו, בהורים שגידלו אותנו, בטראומות שאולי חווינו ויחד עם זאת, אין לנו אלא למצוא את הדרך המתאימה להתמודד עם הקשיים שנוצרו.
חשוב לקבל את הקושי, שהרי ללא קבלה והכרה בבעיה, לא נוכל לטפל בה ולקדם שינוי.
זה לא קל, ולעיתים לוקח זמן עד שמאבחנים לקות או הפרעה. עם זאת, רבים מדווחים שחשו הקלה משמעותית כאשר התבררה הבעיה וניתן אישור ותיקוף לקושי. לעיתים קרובות זה מקרב אותנו לעבר פתרון הבעיה או קבלת עזרה מתאימה להתמודדות עמה. הרצון להיות כמו כולם, הוא טבעי ומרגיע, יחד עם זאת אין באמת דבר כזה "כולם". בני האדם ייחודיים בכל כך הרבה אופנים. חשוב שנכין את עצמנו ונמצא למשל, מהי טכניקת הלמידה המתאימה ביותר עבורנו.
שינוי הוא דבר קבוע
תחילת השנה מלאה בשינויים. ייתכן שהתרגלנו להמון זמן חופשי, לשעות עירות ושינה הפוכות, ולקצב חיים אחר מזה שבשגרה. ייתכן שהחזרה לשיגרה תלווה בעלייה במתח, מאמץ רב ומידה מסויימת של תסכול. יחד עם זאת, המצב הוא זמני וסביר שנתרגל מחדש תוך פרק זמן קצר לחיי היומיום החדשים.
מה שעלול להקשות עלינו, במיוחד בעיתות משבר ומצוקה, היא ההנחה ההפוכה שהמצב הנוכחי ישאר קבוע. "אני תמיד מרגיש רע" או "אין סיכוי שאצליח להשתפר". במצב כזה רמת המצוקה תגבר והתגובות שלנו עלולות להסלים ולדרדר את מצבנו הנפשי. חשוב שנזכיר לעצמנו שהגיוני להרגיש לחץ וחרדה לנוכח שינוי ושבעבר התמודדנו ושרדנו מצבים דומים. הכל זמני, גם איך שאנחנו מרגישים עכשיו.
אין אמת אחת וכל אמת היא חלקית
יכול להיות שעבורנו החזרה ללימודים נחוות כסיוט. לעומת זאת, ישנם ילדים אחרים שמחכים בקוצר רוח לחזרה למסגרת הלימודית.
אף אחד לא מחזיק באמת האבסלוטית וחשוב שננסה להכיר בגרעין האמת שלנו ושל אחרים, נמנע מביקורת ונכבד איש את רעהו.
אם בשנה שעברה חווינו חרם בכיתה ורוב ההפסקות הסתובבנו בתחושת בדידות קשה, הגיוני שרק המחשבה על חזרה ללימודים תעורר בחילה קשה ומצב רוח ירוד ביותר. יחד עם זאת, אם במהלך החופש התגעגענו לחברינו והשתעממנו מחוסר המעש בבית, ייתכן שהחזרה ללימודים תהיה מרגשת ומשמחת עבורנו.
חשוב שנקדיש זמן לברר מה מתעורר בנו סביב החזרה ללימודים, מה מקור התחושות הגופניות, הרגשות והמחשבות שמופיעים וניתן לעצמנו לחוות אותם בסקרנות וללא בהלה.
לכל אחד מאיתנו חוויה אחרת סביב פתיחת שנה"ל וזה בסדר גמור. הורה אחד מחכה בכליון עיניים לסוף החופשה ואילו אחר מרגיש מוצף ברגשות קודרים בעקבות ההתחלה החדשה. זה מותר ולגיטימי ואין דרך אחת נכונה.
אז לקראת השנה החדשה, נאחל לכל הילדים, ההורים והמורים, שנה מצמיחה, מלאה בקשיבות וחמלה לעצמנו ואחרים.
