נוגדי דיכאון

ציפרלקס (cipralex) או אסטו (esto) הם השמות המסחריים של התרופה אסציטאלופרם (Escitalopram).

פעילות רפואית:

• ציפרלקס היא תרופה נוגדת דכאון וחרדה המשתייכת למשפחת ה-SSRI's – תרופות שמנגנון פעולתן מבוסס על עיכוב קליטה חוזרת של הנוירוטרנסימיטור סרוטונין בתאי העצב במח, והעלאת ריכוזו והשפעתו. משפחת תרופות זו מאופיינת בבטיחות גבוהה יחסית ושיעור נמוך של תופעות לוואי.

התרופה משמשת כטיפול במצבים הבאים:

הפרעת דיכאון מאג'ורי

הפרעת חרד​ה מוכללת (GAD)

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)

הפרעת פאניקה (התקפי חרדה)

הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD)

חרדה חברתית

הפרעה פוסט-טראומטית


מינון ואופן שימוש:

• מינון התרופה מותאם לכל מטופל.ת באופן אישי.

• התרופה משווקת בכדורים של 10, 15 ו-20 מ"ג.

• טווח המינון המקובל הוא 10-20 מ"ג. באוכלוסייה המבוגרת (>65) אין להעלות מינון מעל 10 מ"ג.

• התרופה ניתנת במנה חד יומית, בבוקר או בערב.

• השפעה מיטיבה של התרופה איננה מיידית אלא צפויה להתחיל תוך 2-4 שבועות.

• במידה והוחלט על הפסקת הטיפול מומלץ על ירידה איטית והדרגתית במינון למניעת תסמיני גמילה.

• יש להיוועץ ברופא.ה בכל שאלה הנוגעת לשינוי מינון או במידה והינך מטופל.ת בתרופות אחרות.

תופעות לוואי:

תופעות הלוואי הנמנות כאן מופיעות רק אצל מיעוט מן המטופלים, אינן מסוכנות, חולפות במרבית המקרים עם הזמן, ולרוב אינן מהוות סיבה להפסקת טיפול. בכל מקרה בו מופיעה תופעת לוואי מומלץ להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.

להלן תופעות הלוואי הנפוצות:

• הפרעות במערכת העיכול: ירידה בתאבון, בחילות, שלשולים, עצירות, יובש בפה.

• נדודי שינה או ישנוניות יתר – במקרה שחשים ישנוניות עם תחילת הטיפול, מומלץ לקחת את הטיפול בערב ולהימנע מנהיגה בשלבים בהם הטשטוש חמור במיוחד.

• פגיעה בתפקוד המיני: שפיכה מאוחרת, קושי בהגעה לזקפה, ירידה בחשק המיני, קושי בהגעה לאורגזמה.

• אי-שקט, רעד, כאבי ראש, סחרחורת.

• הזעות. 

• ירידה ברמות הנתרן בדם: היפונתרמיה היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. יש להיזהר בעיקר בקרב קשישים, חולים עם פגיעה בכבד וחולים הנוטלים תרופות המגבירות תופעה זו. במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו לתקינות כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול. במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את המשך הטיפול אל מול מידת החומרה של תופעת הלוואי.

אזהרות:

• מטופלים הסובלים מהפרעה בתפקוד הכבד או הכליה או מאפילפסיה  צריכים להודיע על כך לרופא.ה טרם תחילת הטיפול.

• דימומים: תרופות ממשפחת ה־SSRI  עלולות להגביר את הנטייה לדימומים בחולים עם נטייה ידועה לדימומים. מטופלים הנוטלים תרופות להורדת לחץ הדם או תרופות נוגדות קרישה צריכים להתייעץ עם הרופא.ה טרם תחילת הטיפול.

• נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא.ה ולהיוועץ בנוגע להמשך נטילת התרופה.

• אין ליטול את התרופה במקביל לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת מעכבי MAO  מחשש לתסמונת סרוטונין.

• יש להמנע משתיית אלכוהול בעת נטילת התרופה.

• מאניה: יש להיזהר בטיפול כאשר ישנו עבר של מניה או היפומניה, ולהפסיק את הטיפול במידה ומתחיל מצב מאני.

• מתמודדים עם דיכאון עלולים לחוות מחשבות אבדניות או רצון לפגוע בעצמם. מחשבות אלו עלולות להתגבר בתחילת הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון או בשינויי מינון (הפחתת או העלאת מינון). הנטיות למחשבות אבדניות גדולה יותר בחולים אשר חוו בעבר מחשבות מסוג זה, בצעירים ומתבגרים מתחת לגיל 25 שנים. יש לעקוב אחר שינווי מצב הרוח ודפוסי התנהגות.
  באם מופיעים שינויים התנהגותיים או מחשבות אבדניות יש לפנות מיידית לרופא.ה המטפל.ת.