אנאפרניל (Anafranil) או מרוניל Maronil)) הם השמ​ות המסחריים של התרופה קלומיפרמין Clomipramine)).

פעילות רפואית:

אנאפרניל היא תרופה נוגדת דכאון וחרדה המשתייכת למשפחת הטריציקליים – תרופות וותיקות מאוד, שמנגנון פעולתן מבוסס על העלאת רמות הנוירוטרנסימטורים סרוטונין ונוראדרנלין. לתרופות אלה שיעור גבוה יותר של תופעות לוואי ובטיחות נמוכה יותר בהשוואה לתרופות חדשות יותר ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI, ולכן לרוב ישמשו כקו שני ושלישי או כתוספת במינון נמוך לטיפול בהפרעות שונות.

אנאפרניל נחשבת יעילה מאוד לטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) העמידה לטיפולי קו ראשון, כטיפול יחיד או כתוספת במינון נמוך לטיפול הקיים. התרופה יעילה גם בטיפול בהפרעת דכאון חמורה וקשה לטיפול המשולבת בהפרעה טורדנית-כפייתית ו/או בנדודי שינה.

מינון ואופן שימוש:

מינון התרופה מותאם לכל מטופל.ת באופן אישי.

התרופה משווקת בכדורים בשחרור מיידי של 25 מ"ג ובטבליות בשחרור איטי (SR) של 75 מ"ג.

טווח המינון המקובל הוא 250-25 מ"ג ליום, כתלות האם מהווה טיפול יחיד או תוספת לטיפול קיים. הטיפול ב-OCD דורש לרוב מינון גבוה יותר מהטיפול בדכאון מאג'ורי.

התחלת הטיפול נעשית בהדרגה ובמחולק למנה בבוקר ומנה בערב. בהמשך, מכיוון שהתרופה נחשבת למרדימה, ניתן ליטול את כל הכדורים יחד בערב או לפני השינה.

השפעה מיטיבה על קשיי שינה והפחתת חרדה צפויות להופיע בסמיכות להתחלת נטילת התרופה. ההשפעה על הפחתת דיכאון לעומת זאת היא לרוב אינה מיידית וצפויה לקחת בין 2-4 שבועות, וההשפעה על הפחתת תסמיני OCD עשויה לקחת בין 6-12 שבועות.

לאחר חלוף תסמיני הדיכאון חשוב מאוד להמשיך בטיפול כיוון שהפסקה עלולה לגרום להופעתם המחודשת. ההפסקה תבוצע רק לפי המלצת רופא.ה ובהדרגה.

הפסקה חדה של השימוש באנאפרניל צפויה להוביל לתסמיני גמילה – הרגשת חולי, כאבי בטן, שלשול, קושי להירדם, חרדה או עצבנות, כאבי ראש, בחילות ותחושה כללית של אי-נוחות. במידה והוחלט על הפסקת הטיפול יש להוועץ ברופא.ה המטפל.ת ולרדת במינון באופן איטי והדרגתי למניעת תסמיני גמילה. גם כאשר המינון מופחת בהדרגתיות ייתכנו תופעות גמילה בשבועיים הראשונים להפחתת/הפסקת הטיפול.

• יש להיוועץ ברופא.ה בכל שאלה הנוגעת לשינוי מינון או במידה והינך מטופל.ת בתרופות אחרות.

תופעות לוואי:

תופעות הלוואי הנמנות כאן מופיעות רק אצל מיעוט מן המטופלים, ולרוב חולפות עם המשך הטיפול או מפסיקות בעת הפסקת התרופה. בכל מקרה בו מופיעה תופעת לוואי מומלץ להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.

להלן תופעות הלוואי הנפוצות:

בימים הראשונים של הטיפול עלולה להיות התגברות של תחושת המתח והחרדה. תופעה זאת חולפת בהמשך הטיפול.

ישנוניות יתר עלולה להופיע ולכן מומלץ ליטול את רוב המינון היומי, בהתייעצות עם הרופא.ה המטפל.ת, בשעות הערב לפני השינה. הישנוניות לרוב חולפת מעצמה בהמשך הטיפול.

טשטוש ראיה והגברת הלחץ התוך-עיני.

יובש בפה, טעם רע בפה, עצירות, שלשולים, צרבת, בחילות ולעיתים רחוקות הקאות. להקלת היובש בפה ניתן להסתייע בהרטבת הפה או במציצת סוכריות ללא סוכר.

אצירת שתן.

הזעות.

תאבון מוגבר, חשק מוגבר לפחממות, עליה במשקל – מומלצת תשומת לב להרגלי אכילה והשתתפות בפעילות גופנית סדירה.

עייפות, חולשה, כאבי ראש , אי שקט וסחרחורת – בייחוד בקימה משכיבה לישיבה. במקרים אלו מומלץ לקום מהמיטה לאט ובהדרגה.

פגיעה בתפקוד המיני: קושי בהגעה לזקפה, ירידה בחשק המיני.

הפרעות בקצב הלב – יש לשקול בזהירות את השימוש בתרופה במטופלים עם מחלת לב, ואין להשתמש בתרופה במידה וידוע על הפרעות קצב, אי ספיקת לב לא מאוזנת, או בסמיכות להחלמה מאירוע לבבי.

ירידה ברמות הנתרן בדם: היפונתרמיה היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. יש להיזהר בעיקר בקרב קשישים, חולים עם פגיעה בכבד וחולים הנוטלים תרופות המגבירות תופעה זו. במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו לתקינות כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול. במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את המשך הטיפול אל מול מידת החומרה של תופעת הלוואי.

אזהרות:

יש ליידע את הרופא.ה לגבי כל בעיה ג​ופנית ידועה לפני התחלת הטיפול, ובייחוד לגבי אפילפסיה, גלאוקומה, הגדלה של בלוטת הערמונית, מחלת דרכי הנשימה, מחלות של בלוטת התריס, מחלת לב, כבד או כליות.

יש ליידע את הרופא.ה בנוגע לכל טיפול תרופתי נוסף בשל החשש לאינטרקציות בין-תרופתיות, ובפרט בנוגע לתרופות לטיפול בכאב.

יש להפסיק את הטיפול בתרופה מספר ימים טרם ניתוח.

השימוש בתרופה עלול לפגום בערנות ועל כן מחייב זהירות בנהיגה ברכב ובהפעלת מכונות.

נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא.ה ולהיוועץ בנוגע להמשך נטילת התרופה.

אין ליטול את התרופה במקביל לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת מעכבי MAO  מחשש לתסמונת סרוטונין.

השימוש באלכוהול אסור בעת נטילת התרופה.

מאניה: יש להיזהר בטיפול כאשר ישנו עבר של מניה או היפומניה, ולהפסיק את הטיפול במידה ומתחיל מצב מאני.

מתמודדים עם דיכאון עלולים לחוות מחשבות אבדניות או רצון לפגוע בעצמם. מחשבות אלו עלולות להתגבר בתחילת הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון או בשינויי מינון (הפחתת או העלאת מינון). הנטיות למחשבות אבדניות גדולה יותר בחולים אשר חוו בעבר מחשבות מסוג זה, בצעירים ומתבגרים מתחת לגיל 25 שנים. יש לעקוב אחר שינוי מצב הרוח ודפוסי התנהגות.
באם מופיעים שינויים התנהגותיים או מחשבות אבדניות יש לפנות מיידית לרופא.ה המטפל.ת.

​