​

ויאפקס (Viepax) או אפקסור ((Effexor הוא השם המסחרי ​של התרופה ונלפקסין(Venlafaxine) .

פעילות רפואית:

ויאפקס היא תרופה נוגדת חרדה ודיכאון השייכת למשפחת ה־SNRI (ראשי תיבות של "מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ושל נוראפינפרין"), תרופות שמנגנון פעולתן מבוסס על עיכוב קליטה חוזרת של הנוירוטרנסימיטורים סרוטונין ונוראפינאפרין בתאי העצב במח, והעלאת ריכוזם והשפעתם.

התרופה קיימת גם במנגנון שחרור מיידי, וגם במנגנון שחרור מושהה (XR).

התרופה משמשת כטיפול במצבים הבאים:

הפרעת דיכאון מאג'ורי

הפרעה חרדה​ מוכללת (GAD)

חרדה חברתית

הפרעת פאניקה (התקפי חרדה)

הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD)

הפרעה פוסט-טראומטית

מינון ואופן שימוש:

מינון התרופה מותאם לכל מטופל.ת באופן אישי.

התרופה משווקת בכדורים של 37.5 מ"ג או 75 מ"ג בשחרור רגיל, ובכמוסות של 75 מ"ג ו-150 מ"ג בשחרור מושהה.

טווח המינון המקובל הוא 75-225 מ"ג. לעיתים ישנם מקרים המצריכים עליית מינון עד 375 מ"ג.

נהוג להתחיל במינון של 37.5 מ"ג ולהעלות באופן הדרגתי ובהתאם לצורך.

התרופה בשחרור מושהה ניתנת במנה חד יומית בדר"כ בשעות הבוקר (אך אם גורמת לישנוניות ניתן לעבור לנטילה בלילה). התרופה בשחרור מיידי לרוב מחולקת ל-2-3 מנות לאורך היום.

השפעה מיטיבה של התרופה איננה מיידית אלא צפויה להתחיל תוך 2-4 שבועות.

אסור להפסיק את נטילת התרופה באופן פתאומי בגלל החשש מתסמיני גמילה קשים. הפסקת הטיפול חייבת להיות הדרגתית וממושכת, ולהיעשות בייעוץ הרופא.ה המטפל.ת.

יש להיוועץ ברופא.ה בכל שאלה הנוגעת לשינוי מינון או במידה והינך מטופל.ת בתרופות אחרות.

 

תופעות לוואי:

תופעות הלוואי הנמנות כאן מופיעות רק אצל מיעוט מן המטופלים, אינן מסוכנות, חולפות במרבית המקרים עם הזמן, ולרוב אינן מהוות סיבה להפסקת טיפול. תופעות הלוואי של ויאפקס הן רובן תלויות מינון. בכל מקרה בו מופיעה תופעת לוואי מומלץ להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.

להלן תופעות הלוואי הנפוצות:

בימים הראשונים לטיפול בויאפקס עלולה להיות עלייה בתחושות חרדה, עוררות ומתח. תופעת לוואי זאת חולפת לרוב בהמשך הטיפול. 

הפרעות במערכת העיכול: ירידה בתאבון, בחילות, שלשולים, עצירות, יובש בפה. מומלץ ליטול את הטיפול בזמן הארוחה.

כאבי ראש, סחרחורת, אי-שקט.

נדודי שינה או ישנוניות יתר – במקרה שחשים ישנוניות עם תחילת הטיפול, מומלץ לקחת את הטיפול בערב ולהימנע מנהיגה בשלבים בהם הטשטוש חמור במיוחד.

חולשה.

הזעות. 

פגיעה בתפקוד המיני: הפרעות בשפיכה, קושי בהגעה לזקפה, קושי בהגעה לאורגזמה.

עלייה בלחץ הדם (בעיקר במינון העולה על 300 מ''ג ליום) – יש להשתמש בזהירות בחולים הסובלים מיתר לחץ דם.

ירידה ברמות הנתרן בדם: היפונתרמיה היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. יש להיזהר בעיקר בקרב קשישים, חולים עם פגיעה בכבד וחולים הנוטלים תרופות המגבירות תופעה זו. במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו לתקינות כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול. במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את המשך הטיפול אל מול מידת החומרה של תופעת הלוואי. 

אזהרות:

מטופלים הסובלים מהפרעה לבבית, מהפרעה בתפקוד הכבד או הכליה, מגלאוקומה או מאפילפסיה צריכים להודיע על כך לרופא.ה ​טרם תחילת הטיפול.

מאניה: יש להיזהר בטיפול כאשר ישנו עבר של מניה או היפומניה, ולהפסיק את הטיפול במידה ומתחיל מצב מאני.

נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא.ה ולהיוועץ בנוגע להמשך נטילת התרופה.

אין ליטול את התרופה במקביל לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת מעכבי MAO  מחשש לתסמונת סרוטונין.

יש להמנע משתיית אלכוהול בעת נטילת התרופה.

מתמודדים עם דיכאון עלולים לחוות מחשבות אבדניות או רצון לפגוע בעצמם. מחשבות אלו עלולות להתגבר בתחילת הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון או בשינויי מינון (הפחתת או העלאת מינון). הנטיות למחשבות אבדניות גדולה יותר בחולים אשר חוו בעבר מחשבות מסוג זה, בצעירים ומתבגרים מתחת לגיל 25 שנים. יש לעקוב אחר שינווי מצב הרוח ודפוסי התנהגות.
באם מופיעים שינויים התנהגותיים או מחשבות אבדניות יש לפנות מיידית לרופא.ה המטפל.ת.​