פרוזק (Prozac), פלוטין (Flutine) או פריזמה (Prizma) הם השמות המסחריים של התרופה פלואוקסטין (Fluoxetine).
פעילות רפואית:
פרוזק היא תרופה נוגדת דכאון וחרדה המשתייכת למשפחת ה-SSRI's – תרופות שמנגנון פעולתן מבוסס על עיכוב קליטה חוזרת של הנוירוטרנסימיטור סרוטונין בתאי העצב במח, והעלאת ריכוזו והשפעתו. משפחת תרופות זו מאופיינת בבטיחות גבוהה יחסית ושיעור נמוך של תופעות לוואי. פרוזק היא התרופה הראשונה ממשפחה זו ששווקה בעולם.
התרופה משמשת כטיפול במצבים הבאים:
הפרעת דיכאון מאג'ורי
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)
בולמיה-נרבוזה
הפרעת פאניקה (התקפי חרדה)
הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD)
חרדה חברתית
הפרעה פוסט-טראומטית
מינון ואופן שימוש:
מינון התרופה מותאם לכל מטופל.ת באופן אישי.
התרופה משווקת בכדורים של 20 מ"ג או 60 מ"ג (פריזמה פורטה), וכן בתמיסה.
טווח המינון המקובל הוא 20-80 מ"ג. הטיפול ב-OCD ובבולימיה דורש לרוב מינון גבוה יותר מהטיפול בדכאון מאג'ורי.
נהוג להתחיל במינון של עד 20 מ"ג ולהעלות באופן הדרגתי ובהתאם לצורך. ניתן להתחיל במינון 10 מ"ג ע"י חציית טבליית פריזמה של 20 מ"ג. בטיפול בבולימיה ייתכן ויהיה צורך להתחלת טיפול במינון גבוה יותר.
התרופה ניתנת במנה חד יומית בדר"כ בשעות הבוקר (אך אם גורמת לישנוניות ניתן לעבור לנטילה בלילה).
השפעה מיטיבה של התרופה איננה מיידית אלא צפויה להתחיל תוך 2-4 שבועות.
יש להיוועץ ברופא.ה בכל שאלה הנוגעת לשינוי מינון או במידה והינך מטופל.ת בתרופות אחרות.
תופעות לוואי:
תופעות הלוואי הנמנות כאן מופיעות רק אצל מיעוט מן המטופלים, אינן מסוכנות, חולפות במרבית המקרים עם הזמן, ולרוב אינן מהוות סיבה להפסקת טיפול. בכל מקרה בו מופיעה תופעת לוואי מומלץ להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.
להלן תופעות הלוואי הנפוצות:
בימים הראשונים לטיפול בפרוזק עלולה להיות עלייה בתחושות חרדה, עוררות ומתח. תופעת לוואי זאת חולפת לרוב בהמשך הטיפול.
הפרעות במערכת העיכול: ירידה בתאבון, בחילות, שלשולים, עצירות, יובש בפה.
נדודי שינה או ישנוניות יתר – במקרה שחשים ישנוניות עם תחילת הטיפול, מומלץ לקחת את הטיפול בערב ולהימנע מנהיגה בשלבים בהם הטשטוש חמור במיוחד.
אי-שקט, רעד, כאבי ראש, סחרחורת.
פגיעה בתפקוד המיני: שפיכה מאוחרת, קושי בהגעה לזקפה, ירידה בחשק המיני, קושי בהגעה לאורגזמה.
הזעות.
ירידה ברמות הנתרן בדם: היפונתרמיה היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. יש להיזהר בעיקר בקרב קשישים, חולים עם פגיעה בכבד וחולים הנוטלים תרופות המגבירות תופעה זו. במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו לתקינות כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול. במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את המשך הטיפול אל מול מידת החומרה של תופעת הלוואי.
אזהרות:
מטופלים הסובלים מהפרעה בתפקוד הכבד או הכליה או מאפילפסיה צריכים להודיע על כך לרופא.ה טרם תחילת הטיפול.
דימומים: תרופות ממשפחת ה־SSRI עלולות להגביר את הנטייה לדימומים בחולים עם נטייה ידועה לדימומים. מטופלים הנוטלים תרופות להורדת לחץ הדם או תרופות נוגדות קרישה צריכים להתייעץ עם הרופא.ה טרם תחילת הטיפול.
נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא.ה ולהיוועץ בנוגע להמשך נטילת התרופה.
אין ליטול את התרופה במקביל לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת מעכבי MAO מחשש לתסמונת סרוטונין.
יש להמנע משתיית אלכוהול בעת נטילת התרופה.
מאניה: יש להיזהר בטיפול כאשר ישנו עבר של מניה או היפומניה, ולהפסיק את הטיפול במידה ומתחיל מצב מאני.
מתמודדים עם דיכאון עלולים לחוות מחשבות אבדניות או רצון לפגוע בעצמם. מחשבות אלו עלולות להתגבר בתחילת הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון או בשינויי מינון (הפחתת או העלאת מינון). הנטיות למחשבות אבדניות גדולה יותר בחולים אשר חוו בעבר מחשבות מסוג זה, בצעירים ומתבגרים מתחת לגיל 25 שנים. יש לעקוב אחר שינווי מצב הרוח ודפוסי התנהגות.
באם מופיעים שינויים התנהגותיים או מחשבות אבדניות יש לפנות מיידית לרופא.ה המטפל.ת.
