​

מילנצי​פרן (Milnacipran)

פעילות רפואית:

מילנציפרן היא תרופה נוגדת דכאון השייכת למשפחת ה־SNRI (ראשי תיבות של "מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ושל נוראפינפרין"), תרופות שמנגנון פעולתן מבוסס על עיכוב קליטה חוזרת של הנוירוטרנסימיטורים סרוטונין ונוראפינאפרין בתאי העצב במח, והעלאת ריכוזם והשפעתם.

התרופה משמשת לטיפול בדכאון מאג'ורי, וכן לטיפול בפיברומיאלגיה, בכאבים נוירופתיים ובכאבים כרוניים.

מינון ואופן שימוש:

מינון התרופה מותאם לכל מטופל.ת באופן אישי.

התרופה משווקת בכדורים של 25 מ"ג או 50 מ"ג.

טווח המינון המקובל הוא 50-200 מ"ג ליום.

נהוג להתחיל במינון של 12.5 מ"ג ולהעלות באופן הדרגתי ובהתאם לצורך.

התרופה ניתנת במנה דו יומית בבוקר ובערב.

השפעה מיטיבה של התרופה איננה מיידית אלא צפויה להתחיל תוך 2-4 שבועות.

במידה והוחלט על הפסקת הטיפול מומלץ על ירידה איטית והדרגתית במינון למניעת תסמיני גמילה.

יש להיוועץ ברופא.ה בכל שאלה הנוגעת לשינוי מינון או במידה והינך מטופל.ת בתרופות אחרות.

תופעות לוואי:

תופעות הלוואי הנמנות כאן מופיעות רק אצל מיעוט מן המטופלים, אינן מסוכנות, חולפות במרבית המקרים עם הזמן, ולרוב אינן מהוות סיבה להפסקת טיפול. תופעות הלוואי של מילנציפרן הן רובן תלויות מינון. בכל מקרה בו מופיעה תופעת לוואי מומלץ להתייעץ עם הרופא.ה המטפל.ת.

להלן תופעות הלוואי הנפוצות: 

בימים הראשונים לטיפול במילנציפרן עלולה להיות עלייה בתחושות חרדה, עוררות ומתח. תופעת לוואי זאת חולפת לרוב בהמשך הטיפול. 

הפרעות במערכת העיכול: ירידה בתאבון, בחילות, שלשולים, עצירות, יובש בפה.

כאבי ראש, אי שקט, חולשה

נדודי שינה או ישנוניות יתר – במקרה שחשים ישנוניות עם תחילת הטיפול, מומלץ לקחת את הטיפול בערב ולהימנע מנהיגה בשלבים בהם הטשטוש חמור במיוחד.

הזעות. 

• פגיעה בתפקוד המיני: שפיכה מאוחרת, קושי בהגעה לזקפה, ירידה בחשק המיני, קושי בהגעה לאורגזמה.

עלייה בלחץ הדם (תלוי מינון) – יש להשתמש בזהירות בחולים הסובלים מיתר לחץ דם.

עלייה בקצב הלב ודפיקות לב מואצות.

תלונות אורינריות כגון  אצירת שתן, צריבה בהטלת שתן, הטלת שתן תכופה.

ירידה ברמות הנתרן בדם: היפונתרמיה היא תופעת לוואי נדירה והפיכה של התרופה. יש להיזהר בעיקר בקרב קשישים וחולים הנוטלים תרופות המגבירות תופעה זו. במרבית המקרים ההיפונתרמיה תופיע בשבועות הראשונים לטיפול, ורמות הנתרן יחזרו לתקינות כשבועיים אחרי הפסקת הטיפול. במקרים של היפונתרמיה בעקבות טיפול תרופתי יש לשקול את המשך הטיפול אל מול מידת החומרה של תופעת הלוואי.

אזהרות:

התרופה מפונה מהגוף בשתן, באמצעות הכליות. במטופלים הלוקים באי-ספיקת כליות או במחלת כליות אחרת יש לעתים צורך בהפחתת המנון היומי של התרופה. יש להודיע על כך לרופא.ה לפני תחילת הטיפול.

מטופלים הסובלים מהפרעה לבבית, יתר לחץ דם, מהפרעה בתפקוד הכליה, מגלאוקומה או מאפילפסיה צריכים להודיע על כך לרופא.ה טרם תחילת הטיפול.

יש להיזהר משילוב של מילנציפרן עם תרופות שעלולות להגביר את הסיכון לדימומים וליידע בכך את הרופא.ה המטפלת.

מאניה: יש להיזהר בטיפול כאשר ישנו עבר של מניה או היפומניה, ולהפסיק את הטיפול במידה ומתחיל מצב מאני.

נשים בהריון או מניקות צריכות לדווח לרופא.ה ולהיוועץ בנוגע להמשך נטילת התרופה.

אין ליטול את התרופה במקביל לנטילת תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת מעכבי MAO  מחשש לתסמונת סרוטונין.

יש להמנע משתיית אלכוהול בעת נטילת התרופה.

מתמודדים עם דיכאון עלולים לחוות מחשבות אבדניות או רצון לפגוע בעצמם. מחשבות אלו עלולות להתגבר בתחילת הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון או בשינויי מינון (הפחתת או העלאת מינון). הנטיות למחשבות אבדניות גדולה יותר בחולים אשר חוו בעבר מחשבות מסוג זה, בצעירים ומתבגרים מתחת לגיל 25 שנים. יש לעקוב אחר שינווי מצב הרוח ודפוסי התנהגות.
באם מופיעים שינויים התנהגותיים או מחשבות אבדניות יש לפנות מיידית לרופא.ה המטפל.ת.​