האיפיון העיקרי של הפרעות אלה הוא תלונה חוזרת ונשנית על סימפטומים גופניים, יחד עם בקשות מתמידות לביצוע בדיקות רפואיות למרות ממצאים שליליים חוזרים ועל אף שהרופאים שבים ומאשרים שאין לסימפטומים שום מקור גופני.
אם יש הפרעות גופניות כלשהן, הן אינן מסבירות את מהות הסימפטומים ואת עוצמתם ואף לא את המצוקה ואת עיסוק היתר של המטופל בהן. אילו כאשר תחילת הסימפטומים והימשכותם קשורים קשר הדוק לאירועי חיים לא נעימים או לקשיים ולקונפליקטים, המטפל מתנגד בדרך כלל לכל ניסיון לדון באפשרות של גורם פסיכולוגי וזאת אפילו במקרים ברורים של סימפטומים חרדתיים או דיכאוניים.
היכולת להשיג הגנה, גופנית או נפשית, של הסיבות לסימפטומים היא לרוב מאכזבת ומתסכלת, הן את הרופא והן את המטופל.
על פי רוב יש בהפרעות אלה התנהגות המכוונת להשיג תשומת לב, בעיקר אצל מטופלים החשים כעס וטינה בשל כישלונם לשכנע את הרופא בקיום בסיס רפואי למחלתם ובצורך להמשיך בבדיקות ובבירורים.
