בקבוצת הפרעות זו החרדה פורצת רק או בעיקר, במצבים או בנוכחות חפצים מסוימים מוגדרים היטב (חיצוניים לאדם), שאינם מסוכנים באותה עת. כתוצאה מכך, האדם נמנע באופן עקבי ממצבים או מחפצים או מחיות או סובל אותם בפחד.
אי אפשר להבחין באופן סובייקטיבי, גופני והתנהגותי בין חרדה בעתית ובין סוגים אחרים של חרדה.
עוצמת החרדה הבעתית יכולה לנוע בין אי נוחות קלה ובין אימה. הדאגה יכולה להתמקד בסימפטומים אינדיווידואליים, כמו דפיקות לב או תחושת עילפון ותכופות היא קשורה בפחדים משניים ממוות, מאובדן שליטה או מהשתגעות.
לא חלה הקלה בחרדה עקב הידיעה שאנשים אחרים אינם מחשיבים את המצב הנתון כמאיים או כמסוכן. בדרך כלל די בהרהור על כניסה למצב בעתי, כדי לחולל חרדת ציפייה.
לעיתים קרובות מופיעה חרדה בעתית יחד עם דיכאון. חרדה בעתית קיימת מחמירה כמעט תמיד אם מתפתחת על הרקע שלה אפיזודה דיכאונית. חלק מהאפיזודות הדיכאוניות מלוות חרדה בעתית זמנית ומצב רוח דיכאוני תכופות מלווה בעתים אחדים, בעיקר אגורפוביה.
ההחלטה אם יש צורך לסמן את שתי האבחנות, חרדה בעתית ואפיזודה דיכאונית התמלאו לפני שהסימפטומים הבעתיים הופיעו לראשונה, יש לתת קדימות אבחנתית להפרעה הדיכאונית.
רוב ההפרעות הבעתיות, חוץ מבעת חברתי (פוביה חברתית), שכיחות יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים.
