ביטויי חרדה הם הסימפטומים העיקריים בהפרעות אלה והם אינם מוגבלים למצב סביבתי כלשהו. סימפטומים דיכאוניים וטורדניים, ואפילו מרכיבים מסוימים של חרדה בעתית, יכולים להתקיים בו זמנית, בתנאי שהם משניים או פחות חמורים בבירור.
כמו כן, ההפרעה עשויה להופיע ביחד עם חרדה מסוג אגורפוביה, המתבטאת בחרדה להלכד בסיטואציה ללא מוצא, או לא לקבל עזרה נחוצה בסיטואציות אלו.
האפיונים החיוניים הם התקפים חוזרים ונשנים של חרדה חמורה (אימה), שאינם מוגבלים למצב מסוים או למערך של נסיבות, ולכן אי אפשר לחזות אותם מראש. כמו כן, ההפרעה עשויה להופיע ביחד עם חרדה מסוג אגורפוביה, המתבטאת בחרדה להלכד בסיטואציה ללא מוצא, או לא לקבל עזרה נחוצה בסיטואציות אלו.
כמו בהפרעות חרדה אחרות הסימפטומים העיקריים משתנים מאדם לאדם, אבל השכיחות ביותר הם: הופעה פתאומית של דפיקות לב, כאבים בחזה, תחושת חנק, סחרחורת ותחושה של אי מציאות (דפרסונליזציה או דריאליזציה). כמעט ללא יוצא מן הכלל יש גם פחד משני ממוות, מאובדן שליטה או מהשתגעות.
התקפים אינדיוידואליים נמשכים, בדרך כלל, דקות אחדות בלבד, אך לפעמים יותר. תדירותם ומהלך ההפרעה משתנים למדי. בזמן התקף האימה חווה האדם תחושה הולכת וגוברת של פחד ושל סימפטומים אוטונומיים, המובילה ליציאה, בדרך כלל חפוזה מהמקום בו הוא נמצא.
אם זה מתרחש במצב מסוים, באוטובוס או בתוך קהל, החולה עלול להימנע בעתיד מאותו מצב. בדומה לכך, התקפי אימה תדירים ולא צפויים יוצרים פחד מלהיות לבד, או מכניסה למקומות ציבוריים. לרוב נלווה להתקף האימה פחד מתמיד מפני התקף נוסף.
