האיפיון החיוני של הפרעה זו הוא מחשבות טורדניות חוזרות ונשנות או מעשים כפייתיים. (לצורך קיצור, נשתמש להבא במלה ''טורדני'' במקום ''טורדני-כפייתי'', כאשר מדובר בסימפטומים).
מחשבות טורדניות הן רעיונות, דימויים או דחפים החודרים לתודעתו של הפרט שוב ושוב בצורה סטריאוטיפית. הן כמעט תמיד מציקות (משום שהן אלימות או גסות או פשוט מפני שהן נתפסות כלא הגיוניות) והסובל מהן מנסה תכופות להתנגד להן, בשל החרדה שהן מעוררות, ללא הצלחה. הפרט מזהה אותן בדרך כלל, כמחשבות שלו, אף שהן אינן רצוניות ולרוב אף דוחות. מעשים או טקסים כפייתיים הם התנהגויות סטריאוטיפיות החוזרות ונשנות. הם אינם מהנים מטבעם ואף אינם מביאים לביצוע משימות מועילות במהותן.
תכופות תופס אותם הפרט כמונעים אירוע שאין זה סביר מבחינה אובייקטיבית שיקרה ושיש בו נזק לאדם עצמו.
בדרך כלל, אם כי לא תמיד האדם מזהה התנהגות זו כחסרת טעם או כלא יעילה ומנסה להתנגד לה. במקרים ממושכים מאוד ההתנגדות עשויה להיות מזערית. תכופות מופיעים סימפטומים אוטונומיים של חרדה, אך שכיחות גם תחושות מציקות של מתח פנימי או נפשי, ללא סימפטומים אוטונומיים.
יש קשר הדוק בין סימפטומים טורדניים, בעיקר מחשבות טורדניות ובין דיכאון. לאנשים עם הפרעה טורדנית-כפייתית יש תכופות סימפטומים דיכאוניים וחולים הסובלים מהפרעה דיכאונית חוזרת, עלולים לפתח מחשבות טורדניות בזמן האפיזודות הדיכאוניות. עלייה או ירידה בחומרת הסימפטומים הדיכאוניים מלווה לרוב בשינויים מקבילים בחומרת הסימפטומים הטורדניים.
ההפרעה מופיעה בדרך כלל בילדות או בבגרות המוקדמת. המהלך משתנה ונוטה להיות כרוני בהעדר סימפטומים דיכאוניים משמעותיים.
ההפרעה מגיבה הן לטיפול תרופתי ( בד"כ SSRI ) והן לטיפול פסיכותרפוייטי ( בד"כ CBT )
