באופן תקין יש מידה משמעותית של שליטה מודעת על הזיכרונות ועל התחושות הנבחרות לתשומת לב מיידית, וכן על התנועות שיש לבצע. בהפרעות הדיסוציאטיביות היכולת להפעיל שליטה מודעת ובררנית נפגמת, בדרגה העלולה להשתנות מיום ליום ואפילו משעה לשעה.
בדרך כלל קשה מאוד להעריך באיזה מידה נתון אובדן התפקודים לשליטה רצונית.
בעבר סווגו הפרעות אלה כסוגים שונים של ''היסטריה קונברסיבית'', אך כעת נראה שעדיף להימנע ככל האפשר מהמונח ''היסטריה'', לאור המשמעויות הרבות והמגוונות שלו. משערים של הפרעות הדיסוציאטיביות המתוארות כאן יש מקור ''פסיכוגני'', בהיותן קשורות בזמן לאירועים טראומטיים, לבעיות לא פתירות ולא נסבלות או ליחסים מופרעים. לפיכך, אפשר לעתים קרובות, לתת פירושים ולהניח הנחות לגבי דרכי ההתמודדות של הפרט עם דחק לא נסבל. יחד עם זאת, מושגים הנובעים מתיאוריה אחת מסוימת, כמו ''מניע לא מודע'' ו''רווח משני'', אינם נכללים בהנחיות או בקריטריונים לאבחנה.
המונח ''קונברסיה'' נמצא בשימוש רחב בחלק מהפרעות אלה ומרמז שהרגש הלא נעים, הנוצר מבעיות ומקונפליקטים שהפרט אינו מסוגל לפתור, הופך בדרך כלשהי לסימפטומים. בדרך כלל מתוארים ההתחלה והסיום של מצבים דיסוציאטיביים כפתאומיים, אך רק לעיתים נדירות אפשר לצפות בהם במהלך אינטראקציה או פעולה טיפולית מכוונת, כמו היפנוזה או אבריאקציה. שינוי במצב דיסוציאטיבי או היעלמותו יכולים להיות מוגבלים למשך הזמן של פרוצדורות כאלה.
כל סוגי המצבים הקונברסיבים נוטים לחלוף בתוך שבועות או חודשים ספורים, בעיקר אם הופעתם הייתה בעקבות אירוע טראומטי. מצבים כרוניים יותר, בעיקר שיתוקים או העדר תחושה, יכולים להתפתח (לפעמים לאט יותר) אם הם קשורים לבעיות לא פתירות או לקשיים בין אישיים.
מצבים דיסוציאטיביים, הנמשכים יותר משנה שנתיים לפני הגיעם לטיפול פסיכיאטרי, הם לעתים קרובות עמידים לטיפול.
אנשים הסובלים מהפרעות קונברסיביות מכחישים תכופות, באורח חד משמעי, בעיות או קשיים הנראים בבירור לאחרים. כשהחולה מזהה בעיה כלשהי, הוא עשוי לייחס אותה לסימפטומים הקונברסיביים.
דפרסונליזציה ודריאליזציה אינן נכללות כאן, משום שבתסמונות אלה מושפעים רק היבטים מסוימים של הזהות האישית, ואין אובדן תפקודי נלווה במונחים של תחושות, של זיכרונות או של תנועות.
