אפיזודה מאנית
מתאפיינת בתקופה מובחנת ורציפה של שבוע ומעלה של מצב רוח מרומם, אופורי או עצבני, לצד פעלתנות או אנרגיה מוגברת, המלווים בתסמינים נוספים:
הערכה עצמית מופרזת ומחשבות גדלות.
ירידה בצורך בשינה (למשל, הסתפקות בשלוש שעות שינה).
דברנות יתר או לחץ דיבור.
מעוף מחשבות או חוויה סובייקטיבית ש״המחשבות רצות״.
מוסחות (כלומר, תשומת לב שנמשכת בקלות מדי לגורם חיצוני שהוא לא חשוב או לא רלוונטי).
עליה בפעילות מכוונות מטרה (חברתית, בעבודה, בבית הספר או בפעילות מינית) או אי שקט פסיכומוטורי (כלומר, פעילות שאינה מוכוונת מטרה).
מעורבות מוגזמת בפעילויות שיש להן פוטנציאל גבוה לתוצאות שליליות או כואבות.
באפיזודה מאנית ההפרעה במצב הרוח היא בחומרה כזו שמביאה לפגיעה תפקודית משמעותית (חברתית או תעסוקתית), לעיתים דורשת אשפוז על מנת למנוע נזק לאדם עצמו או לאחרים או בעלת הסתמנות פסיכוטית.
באפיזודה מאנית מצב רוחו של הפרט הוא מרומם ללא קשר לנסיבות החיים, והוא יכול לנוע בין חדווה נטולת דאגות להתרגשות בלתי נשלטת. לעיתים מצב הרוח אינו מרומם, אלא רגזני וחשדני ולעיתים קיימים שינויים מהירים במצב הרוח הנעים בין אופוריה, עצבות ועצבנות.
התרוממות הרוח מלווה במרץ רב הגורם לפעילות יתר, עיסוק ברעיונות ופרויקטים חדשים, לעיתים בשעות חריגות במהלך היממה. ההערכה העצמית נעשית מופרזת ומחשבות גדלות ואופטימיות-יתר מקבלות ביטוי חופשי. אחד התסמינים השכיחים הוא ירידה בצורך בשעות שינה ותחושה שהאדם מלא באנרגיה וזאת בניגוד להפרעות שינה בהן אדם מאד עייף ורוצה לישון אך אינו מצליח. קצב הדיבור עשוי להיות מהיר וקשה לעצירה. פעמים רבות הדיבור מאופיין בבדיחות, תיאטרליות, שירה ומחוות גופניות מוגזמות. קיים קושי בשמירת הקשב ותשומת הלב מוסחת בקלות יתרה.
האדם מאבד את העכבות החברתית התקינות, נוהג בחברותיות מוגזמת (יכול ליצור קשר עם זרים או לחדש קשרים מהעבר). בחלק מהמקרים האדם יהיה עסוק בכתיבת הודעות טקסט, מכתבים ואי מיילים רבים, למכרים, לדמויות ציבוריות ואף לתקשורת. יתכן בזבוז כסף ללא הבחנה, השקעות עסקיות פזיזות ומסוכנות, איבוד נכסים והתנהגות מינית חסרת שיקול דעת.
יכולות לחול הפרעות בתפיסה החושית, כך למשל צבעים ייראו מלאי חיים ויפים יותר משהם במציאות והתחושה הסובייקטיבית היא של חדות חושים.
לעיתים כחלק מההחמרה המאנית קיימת הסתמנות פסיכוטית, בה הערכה עצמית מופרזת יכולה להתפתח למחשבות שווא של גדלות ביחס לזהות, ליכולות או לתפקיד דתי חשוב, והרגזנות והחשדנות למחשבות שווא של רדיפה על ידי אחרים. מעוף המחשבות ולחץ הדיבור מתבטא במעברים מהירים מנושא לנושא עד לכדי דיבור לא מאורגן ולא קוהרנטי.
הפעילות הגופנית הנמרצת וההתרגשות חסרת הלאות יכולות להפוך מצד אחד לתוקפנות ולאלימות, ומצד אחר להזנחה של פעולות כמו: אכילה, שתייה ושמירה על ההיגיינה האישית, עד לדרגה מסוכנת של התייבשות והזנחה עצמית.
אפיזודה היפומאנית
אפיזודה היפומאנית היא דרגה מתונה יותר של מאניה. היא מתאפיינת בשינוי במצב הרוח והתסמינים הנלווים כפי שמתקיימים באפיזודה מאנית, אך יכולה להיות במשך תקופת זמן קצרה יותר (לפחות ארבעה ימים ללא הפוגה), מביאה לשינוי בתפקוד שאינו אופייני לאותו אדם, אך אינה חמורה מספיק בכדי להביא לפגיעה תפקודית משמעותית, אינה דורשת אשפוז ואינה מלווה בהסתמנות פסיכוטית.
במהלך האפיזודה ישנה עלייה מתונה ומתמדת במצב הרוח, מרץ רב ופעילות מוגברת, ובדרך כלל בולטות תחושות של הרגשה טובה וחיוניות גופנית ונפשית. כמו כן, גוברת הנטייה להתנהגות ידידותית, ליצירת קשר חברתי, לדברנות. האנרגיה המינית גדלה ולה מצטרפת ירידה בצורך לישון. אבל כל אלה אינן משבשות את היכולת לעבוד ואינן מובילות לדחייה חברתית. ההתנהגות החברתית מצטיינת בחביבות מרוממת, אך זו יכולה להתחלף בקלות ברוגזנות, יהירות וגסות רוח. לעיתים נפגעים הריכוז והקשב ואז היכולת לעבוד בצורה מאורגנת, או היכולת להירגע ולנצל היטב את שעות הפנאי פוחתות. תיתכן התעניינות בפעולות או בתחומים חדשים, או בזבזנות בדרגה המתונה.
הפרעה דו-קוטבית Bipolar disorder(מאניה דפרסיה)
הפרעה דו קוטבית הינה הפרעה כרונית המאופיינת באפיזודות של מאניה או היפומאניה ואפיזודות של דיכאון מג'ורי. השכיחות במהלך החיים הינה 1% להפרעה דו קוטבית I (אפיזודות של מאניה עם או בלי דיכאון) ו 0.5% להפרעה דו קוטבית II (אפיזודות של היפומאניה ודיכאון) עם שכיחות שווה בין גברים לנשים.
מכיוון שהמטופלים הסובלים מאפיזודות מאניות בלבד הם נדירים יחסית ודומים לחולים הסובלים גם מאפיזודות של דיכאון (בהיסטוריה המשפחתית, באישיות הטרום-מחלתית, בגיל ההתחלה ובפרוגנוזה ארוכת הטווח), הם יסווגו כלוקים בהפרעה דו-קוטבית.
האפיזודה הראשונה של מאניה מתרחשת לרוב בין הגילים 15-30, אבל היא יכולה להופיע החל בתקופת הילדות המאוחרת ועד לעשור השביעי או השמיני לחיים.
ההפרעה מלווה בפגיעה תפקודית משמעותית, הסתמנות פסיכוטית בחלק מהמקרים הפוגעת בבוחן המציאות והשיפוט ומביאה למסוכנות, העלאת סיכון לאובדנות ותמותה מוקדמת מחולי גופני וכן בחלק מן המטופלים לירידה קוגניטיבית לאורך השנים.
בנוסף, למטופלים הלוקים בהפרעה שכיחה תחלואה פסיכיאטרית נלווית מסוג הפרעות חרדה, הפרעת קשב, הפרעת שימוש בחומרים ממכרים והפרעות אישיות אשר מרעים את הפרוגנוזה של ההפרעה ומהווים אתגר טיפולי.
באופן טיפוסי יש החלמה מלאה בין האפיזודות. הסיכון לאפיזודה מאנית חוזרת לאחר אפיזודה אחת מתקרב ל90% והסיכוי להישנות עולה ככל שמספר האפיזודות אותן חווה המטופל גדל. למעלה מחצי מהאפיזודות המאניות מתרחשות מיד לפני הופעת דיכאון מג׳ורי. תדירות האפיזודות, אופי ההפוגות והופעת אפיזודות חוזרות הם בעלי שונות גבוהה, אף שההפוגות נוטות להתקצר ברבות הזמן והדיכאונות שכיחים וארוכים יותר אחרי גיל העמידה. יש לציין כי מספר האפיזודות החריפות נמצא ביחס ישר לירידה הקוגניטיבית.
הגישה הטיפולית להפרעה דו קוטבית, כוללת טיפול תרופתי ופסיכותרפיה מבוססת מחקר (הפסיכותרפיה בהתוויה בעיקר לפאזה הדיכאונית או המניעתית וכוללת פסיכו-הדרכה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, בין אישי וטיפול עם דגש על שגרת זמן בין אישית). הטיפול התרופתי במטופלים הסובלים מהפרעה דו קוטבית הינו מורכב ומאתגר ודורש לעיתים שינוי תרופתי לפי הפאזה החריפה בה נמצא המטופל (מאניה או דיכאון), שילוב של מספר תרופות וכן טיפול מניעתי מתמשך לאור הכרוניות של ההפרעה.
מטרת הטיפול המתמשך מעבר למניעת אפיזודות חריפות ואובדנות הינו להפחית ירידה קוגניטיבית והימשכות של תסמינים בעוצמה נמוכה (מתחת לסף האבחנתי) התורמים לפגיעה תפקודית משמעותית. כמו כן יש להדגיש כי לרב האפיזודה הדיכאונית במטופל דו קוטבי עמידה יחסית לטיפול, עם יעילות חלקית לתרופות נוגדות דיכאון ופסיכותרפיה, מהלך כרוני וצורך בטיפול בנזעי חשמל. עיכוב בהגעה לטיפול מהווה גורם פרוגנוסטי שלילי. כמו כן אפיזודות חוזרות הינן גורם סיכון לתגובה פחותה לטיפול.
ציקלותימיה (Cyclothymic Disorder)
ההפרעה מתאפיינת באי יציבות כרונית של מצב הרוח, במשך שנתיים לפחות (בילדים ובמתבגרים במשך שנה), הבאה לידי ביטוי בתקופות נפרדות של תסמינים דיכאוניים והיפומאניים חלקיים שאינם עונים לקריטריונים של אפיזודה מלאה של היפומאניה או דיכאון מג׳ורי.
אי יציבות זו מתפתחת לרוב בגיל ההתבגרות או בתחילת החיים הבוגרים ומתקדמת במהלך כרוני, אם כי תיתכנה תקופות של חודשים שבמהלכם מצב הרוח הוא תקין ויציב. בדרך כלל האדם אינו מוצא קשר בין התנודות במצב ברוח ובין אירועי החיים.
התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.
מקרים רבים של ציקלותימיה אינם מגיעים לטיפול, מאחר שהתנודות במצב הרוח הן בדרך כלל מתונות ולעיתים יש תקופות של עלייה נעימה במצב הרוח.
הטיפול כולל פסיכותרפיה ותרופות לייצוב מצב הרוח.
