הפרעות התנהגות מתאפיינות בדפוס חוזר וקבוע של התנהגות דיסוציאלית, תוקפנית ומרדנית.
התנהגות זו, בצורתה הקיצונית, מתבטאת בהפרות חמורות של הציפיות החברתיות התואמות לגיל ולהיפך, הן חמורות יותר ממרד נעורים רגיל או ממשובות ילדות שכיחות. אין די בפעולות אנטי חברתיות או עברייניות אחדות, כדי לקבוע אבחנה זו המבוססת על דפוס התנהגות ממושך.
אפיונים של הפרעת התנהגות יכולים לשמש כסימפטומים של מצבים פסיכיאטריים אחרים. במקרים מסוימים יכולות הפרעות התנהגות להתפתח להפרעת אישיות דיסוציאלית.
הפרעת התנהגות קשורה לעתים קרובות לסביבה פסיכולוגית שלילית, בכלל זה קשרים משפחתיים לא מספקים וכישלון בבית הספר, והיא נפוצה יותר בקרב בנים. יש תקפות ברורה להבחנה בינה ובין הפרעות רגשיות: לעומת זאת, ההבחנה בינה ובין הפרעה היפרקינטית פחות ברורה, ולעתים קרובות יש חפיפה ביניהן.
