רפואת ספורט

פציעות ספורט

​פגיעות במפרק הברך

מפרק הברך הוא המפרק הגדול ביותר בגוף. מרבית הפונים למרפאה האורטופדית לטיפול בפציעות ספורט סובלים מפגיעות מסוגים שונים במפרק זה. פציעות בברך עשויות לנבוע מחבלה ישירה, למשל התנגשות מפרק הברך או השוק כנגד אדם אחר או כנגד חפץ דומם כלשהו, חבלה לא ישירה אלא סיבובית, או להתהוות באופן הדרגתי. בחלק ניכר של פציעות הברכיים ניתן לשוב לפעילות ספורט מלאה בעקבות הטיפול, גם אם נדרש ניתוח ותהליך שיקום לאחריו.   

​פגיעות ברכיים נפוצות והטיפול בהן

​1. פגיעות סהרונים (סהרון=מניסקוס):

בברך ישנם שני סהרונים, מדיאלי ולטראלי. סהרונים אלה מהווים חלק חשוב בתפקוד התקין של המפרק הן בנשיאת המשקל ופיזור העומסים המופעלים על הסחוס המפרקי והן בייצוב של הברך.

מנגנונים שכיחים לפציעת סהרון חריפה הם שילוב של תנועה סיבובית של הברך תוך כדי כיפוף, או כריעה של הברך תוך כדי קימה מאומצת, למשל בתרגילי סקוואט (squatting). אפשרות נוספת לפגיעה בסהרון היא בעקבות תהליך השחיקה והניוון הטבעי המתחולל ברקמת הסהרון עם חלוף השנים וההתבגרות, אשר בעקבותיו נחלשת רקמת הסהרון ומתבקעת גם ללא מאמץ גופני קיצוני או חבלה חריפה.  

סימנים אופייניים לקרע סהרון כוללים: כאב חד ופתאומי באחד מצידי הברך, תחושה של נקישה או קרע פנימי, ולעיתים חוסר יכולת להביא את הברך ליישור סופי. נוזל תוך מפרקי מוגבר מופיע בדרך כלל תוך מספר שעות עד מספר ימים. הכאב על פי רוב יהיה בנשיאת משקל ובכיפוף עמוק של הברך או לאחר קימה מישיבה ממושכת. 

מדיניות הטיפול בקרע סהרון תלויה בגיל המטופל, דרגת הפעילות הגופנית, מצב הברך הכללי מבחינת שחיקת הסחוס, וגורמים נוספים. ככל שגיל המטופל מבוגר והקרע בעל אופי ניווני והופיע בהדרגה, הנטייה היא לטפל ראשית במנוחה, התאמת פעילות ופיזיותרפיה. חלק ממקרים אלה של קרע הסהרון הניווני יגיבו היטב לטיפול לא כירורגי. במקרים אשר אינם מגיבים לטיפול לא כירורגי תישקל כירורגיה ארתרוסקופית אשר בה לרוב יוסר חלק הסהרון השחוק. בשונה מאוכלוסיה מבוגרת יחסית, בה המרכיב הניווני של הסהרון משמעותי, באוכלוסיה צעירה, ובעיקר בספורטאים, מדובר על פי רוב בקרע חריף של רקמת סהרון שהיא טרייה ובריאה טרם הקרע. כאשר מדובר בקרע משמעותי של הסהרון, גדל הסיכוי כי יהיה צורך בהתערבות כירורגית ארתרוסקופית. במקרה זה יש אפשרות לכרות את חלק הסהרון הקרוע אשר גורם לכאב ולנפיחות, ולהתחיל שיקום מיידי לאחר הניתוח, או במקרים מסוימים ניתן לתפור את הסהרון חזרה למקומו, דבר שייטיב עם הברך לטווח הארוך לאור תפקידם של הסהרונים כפי שפורט קודם לכן.

החלמה לאחר כריתת קרע סהרון נמשכת על פי רוב 30-60 יום. לעומתה, החלמה לאחר תפירת סהרון ממושכת הרבה יותר, והיא נמשכת כ 6 חודשים.   

​2. פגיעות ברצועות הברך:

בברך ארבע רצועות עיקריות: רצועה  צולבת קדמית (ACL); רצועה צולבת אחורית (PCL); רצועה קולטראלית מדיאלית (MCL); רצועה קולטראלית לטראלית (LCL). 

פגיעה ברצועות הברך יכולה להתרחש במנגנון סיבובי של הברך קרוב לטווח ישור, או במקרה של רצועה צולבת אחורית – תתרחש בכיפוף. קרע של הרצועה הצולבת הקדמית אופייני בעיקר לכדורגלנים אך יכול להתרחש גם בעוסקים בפעילות אחרת המצריכה שינויי כיוון מהירים (כגון כדורסל, רוגבי, ריקוד, אומנויות לחימה ועוד). התסמינים האופייניים כוללים תחושת קרע פנימי או נקישה חזקה, נפיחות הברך המופיעה תוך דקות עד שעות, כאב פנימי וקושי בדריכה על הברך.     

פגיעה ברצועות הברך יכולה להביא לפגיעה ביציבות הברך, ובעקבות זאת לשינויים בעומסים הנקודתיים על פני משטחי הסחוס והסהרונים. כתוצאה מכך, פרט לאי הנוחות העלולה להיגרם מעצם תחושת אי היציבות, תתכן פגיעה נוספת בסהרונים ובמשטחי הסחוס. מבין רצועות הברך, הרצועה השכיחה ביותר אשר נפגעת בספורטאים ונדרשת לשחזור כירורגי היא הרצועה הצולבת הקדמית.

במקרה קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, כאשר מחליטים כי יש מקום להתערבות כירורגית ושחזור הרצועה, חזרתו של המטופל לפעילות ספורט תתאפשר על פי רוב רק לאחר 6-9 חודשים מז​מן הניתוח.

3. פגיעות ברקמת הסחוס:

הסחוס המפרקי חיוני לתפקוד התקין של המפרק ויכולת התאוששותו מוגבלת. פגיעה בסחוס המפרקי יכולה להיגרם בעקבות תהליך שחיקתי כרוני המופיע עם השנים, יכולה להיגרם כתוצאה משבר בתוך מפרק הברך (תאונות דרכים וכדומה), ולעיתים נגרמת ללא חבלה ברורה אלא כתוצאה מ"חולשה" של אזור ממוקד של סחוס הנוטה להיפרד מהעצם התת-סחוסית התומכת בו (מצב הנקרא OCD או בשמו המלא: Osteochondritis Dissecans). פגיעות בסחוס יכולות להתבטא בכאב, נפיחות ונקישות בברך. במידה וסחוס נפרד מהעצם אשר תחתיו, יתכן מצב של תחושת "גופיף חופשי" בתוך הברך, אשר מוביל לנעילות חוזרות וחולפות של תנועת הברך. בעזרת הכירורגיה הארתרוסקופית ניתן במקרים מסוימים להצמיד בחזרה למקומו אזור של סחוס אשר נוטה להיפרד מהעצם שתחתיו על יד שימוש בברגים זעירים. במקרים מסוימים אזור זה יכול להחלים היטב ולאפשר חזרה של הברך לתפקוד מלא.

4. פגיעות נוספות בברך וסביבתה אשר ניתנות לטיפול במסגרת המרפאה האורתופדית לפציעות ספורט וארתרוסקופיה:​

שברי מאמץ: שברי מאמץ יכולים להתרחש בכל עצם בגופנו, ועצמות מפרק הברך אינן יוצאות מהכלל בהקשר זה. הדבר נובע על פי רוב מסרגל אימונים בלתי מבוקר שבעטיו תהליך ספיגת העצם מהיר יותר מתהליך בנית העצם (באופן נורמלי מתרחשים בעצם תהליכי בניה וספיגה הנמצאים בשיווי משקל). שבר מאמץ מוביל לחולשת העצם, ויש לאבחנו בזמן על מנת למנוע התקדמות התהליך ויצירת שבר מלא שמשמעותו יכולה להיות חמורה, במיוחד אם מתרחש בתוך המפרק. 

נמק אווסקולרי (Avascular necrosis): זהו תהליך שסיבתו אינה ברורה. במהלכו נגרמת פגיעה באספקת הדם לאזור מסוים של העצם התת-סחוסית במפרק. התהליך מוביל בצורה האופיינית ביותר לכאב המופיע בעיקר בלילה ולעיתים התחלתו היא חדה ומהירה, בשונה מתהליכי כאב המתפתחים בהדרגה. יש לאבחן מצב זה ולאפשר הקלה בנשיאת משקל ושימור כוח שרירים, תוך המתנה של מספר חודשים. חלק מהסובלים ממצב זה יחלימו תוך 6- 12 חודשים. במקרים אחרים התהליך יכול להחמיר ולהוביל להרס הסחוס המפרקי. 

יכולותיה של הכירורגיה הארתרוסקופית לטפל במצב זה מוגבלות ביותר אך יש חשיבות רבה לאבחון על מנת להימנע מטיפול כירורגי בלתי הולם שיכול להוביל לא רק לאי הטבה, אלא אף להחמרת התהליך. 

גידולים שפירים הקשורים בכאב הברך ונדרשים לכירורגיה ארתרוסקופית: מדובר בעיקר בתהליכים של הרקמה הרכה בברך, כגון Pigmented villonodular synovitis אשר יכולים להיות מטופלים על ידי הסרה של הגידול בעזרת הכירורגיה הארתרוסקופית. 

פגיעות במפרק הפתלופמורלי: המפרק הפתלופמורלי הוא המפרק בין סחוס עצם הפיקה לסחוס עצם הירך. מפרק זה נתון לעומסים גדולים במהלך רוב פעילויות הספורט. ספורטאים רבים סובלים מכאב שמקורו במפרק זה. 

לרוב, הטיפול יכלול פיזיותרפיה, חיזוק שרירים, הנעלה מתאימה, והתאמת פעילות. במקרים מסוימים יתכנו פגיעות סחוס במפרק זה אשר יצדיקו התערבות כירורגיה ארתרוסקופית, למשל כאשר מאובחנת פגיעת סחוס ממוקדת הגורמת לפרגמנט סחוס בלתי יציב. 

במקרים של פריקת עצם הפיקה, האופיינית בעיקר לנערים ונערות בגיל העשרה, יש לבצע תהליך אבחוני על מנת לשקול טיפול בלתי כירורגי ושיקום, או לשקול צורך בייצוב כירורגי של עצם הפיקה למניעת פריקות חוזרות.   

פגיעות בנקודות האחיזה של הגידים סביב הברך: ישנם מצבים רבים של פגיעות כרוניות באזורי אחיזה של גידים סביב מפרק הברך. בדרך כלל הטיפול יהיה בלתי כירורגי במקרים אלה. כאן מדובר בפגיעות בגיד הפיקה, הגיד הארבע ראשי ועוד.

 

פגיעות במפרק הקרסול

פגיעות במפרק הקרסול הינן נפוצות ביותר בקרב ספורטאים וגם עבור מי שאינם עוסקים בפעילות גופנית באופן קבוע. למרבה המזל, רובן המכריע של פציעות הקרסול המתרחשות בעת פעילות ספורט אינו מצריך התערבות כירורגית, אלא מנוחה, התאמת פעילות ופיזיותרפיה למשך מספר שבועות עד מספר חודשים.

​פגיעות קרסול אופייניות לספורטאים והטיפול בהן​

​1. פגיעת סחוס ממוקדת מסוג OCD (Osteochondritis dissecans): מדובר במצב המופיע לעיתים ללא גורם חבלתי ברור, ולעיתים בעקבות נקעים חוזרים, אשר בו חלה התנתקות חלקית או מלאה של אזור סחוס (בד"כ בקוטר של 1 ס"מ בקירוב) מרקמת העצם אשר תחתיו. ברוב המקרים, הסחוס הפגוע הוא הסחוס העוטף את עצם התאלוס (Talus) בקרסול. לעיתים מדובר בממצא שאינו גורם כאב, אך במידה ואכן נגרם כאב ממקור זה, ניתן בעזרת התערבות ארתרוסקופית לכרות את אזור הסחוס הפגום, ולעורר התחדשות הרקמה על ידי צמיחת סחוס טרי. ניתוח זה מצריך תקופה של הגבלת נשיאת משקל על הקרסול המנותח בין 6- 12 שבועות. בחלק ניכר מהמקרים הניתוח מוביל להקלה משמעותית בכאב, אך לעיתים הסחוס הטרי הנוצר אינו מיטבי, דבר המוביל להישנות הסימפטומים ומחייב הפחתה בעומסי הפעילות.  

2.  בליטות עצם הפוגעות בטווח התנועה וגורמות כאב קדמי או אחורי: כאן יתכנו מצבים שונים, בהם התבלטויות גרמיות בעקבות טראומה חוזרת אצל אצנים או כדורגלנים למשל, הגורמים להגבלה בטווח התנועה ולכאב. לעיתים ניתן יהיה לכרות התבלטויות אלה בכירורגיה ארתרוסקופית ולהוביל להקלה בסימפטומים. דוגמה נוספת הינה התבלטות גרמית בחלקו האחורי של הקרסול בעצם המכונה Os Trigonum. לעיתים, ובעיקר אצל העוסקים בריקוד המצריך תנועות כיפוף עמוק בקרסול, התבלטות זו גורמת לכאב אחורי בקרסול. הסרת בליטה גרמית זו יכולה להוביל בחלק מהמקרים להקלה.  

3. ​​שבבי רקמה מסוידים בתוך מפרק הקרסול הגורמים לכאב ולהגבלת תנועה: כאן מדובר בעיקר במצבים לאחר שברים אשר טופלו בקרסול, אך הסימפטומים מופיעים בעקבות שבבים זעירים של רקמת סחוס או סחוס ועצם אשר נותרו בתוך מפרק הקרסול עצמו. בכירורגיה ארתרוסקופית ניתן לשטוף את תוכן המפרק ולהוביל לעיתים להקלה בסימפטומים.

4. פגיעות קרסול נוספות: שברי מאמץ באזור מפרק הקסול (כגון שבר מאמץ של הפטישון המדיאלי), פגיעות גידים שונות כגון Flexor Hallucis Longus tendinopathy ועוד.  


 

פציעות במפרק הכתף

אזור הכתף הינו אחד המורכבים בגופנו מאחר שהוא כולל ארבעה מפרקים שונים. כל אחד ממפרקים אלה יכול להוות מקור כאב ויש חשיבות לאבחון מדויק לצורך מתן הטיפול האופטימלי. מפרקים אלה כוללים: מפרק בין עצם החזה לעצם הבריח (המפרק הסטרנו-קלאביקולרי), מפרק בין עצם הבריח ועצם האקרומיון (המפרק האקרומיו-קלאביקולרי), מפרק  בין עצם הזרוע לבין עצם השכמה (המפרק הגלנו-הומראלי) ומפרק בין עצם השכמה לצלעות מאחור (המפרק הסקפולו-תורקאלי). 

המרפאה האורטופדית לטיפול בפציעות ספורט מעניקה שירות לפציעות כתפיים בעיקר ברמה האבחונית. במקרים בהם נדרשת התערבות כירורגית ובמקרים נוספים לפי הצורך, מופנים המטופלים ליחידת השירות לפציעות כתף במרכז הרפואי מאיר.

פגיעות כתף נפוצות בספורטאים והטיפול בהן

​​1. ​​פריקת כתף- כאשר אומרים "פריקת כתף" הכוונה הינה בדרך כלל לפריקה במפרק בין עצם הזרוע לעצם השכמה (המפרק הגלנו-הומראלי). על פי רוב מדובר באירוע אשר בו מתרחשת תזוזה של ראש עצם הזרוע על פני ה"גביע" (="גלנואיד") אשר מובילה לפריקתו של מפרק זה בכיוון קדמי או אחורי. בכ – 95% מהמקרים מדובר בפריקה קדמית. 

המנגנון המוביל לפציעה זו הוא בדרך כלל תנועת רוטציה חיצונית חריפה של עצם הזרוע במהלך פעילות ספורט כלשהי. במקרים פחות נפוצים מדובר במצב בו, בעקבות גמישות יתר של הרקמות, הפריקה תופיע ללא מנגנון חבלתי משמעותי. הפריקה מתבטאת בתחושה שהמפרק יצא ממקומו (או יצא וחזר למקומו), בהגבלת יכולת תנועות הזרוע, ובכאב בכתף. יש צורך לאבחן את הפריקה, לבצע שחזור של המפרק, ולהתחיל בתהליך שיקומי של מספר שבועות. במקרים מסוימים לאחר פריקה ראשונה, ויותר מכך, במקרים של פריקות חוזרות, יש צורך בהתערבות כירורגית שמטרתה לייצב את המפרק ולמנוע המשך הפריקות על ידי ביצוע תפרים פנימיים בכתף בטכניקת הכירורגיה הארתרוסקופית. 

2. פריקות המפרק האקרומיו-קלאביקולרי- פריקה במפרק זה מתרחשת בדרך כלל בעקבות נפילה על צידה של הכתף, דבר המוביל לכוח דחיסה הדוחף את עצם הבריח כנגד עצם האקרומיון ומוביל לפריקה או שבר באזור זה. יש לאבחן במקרים אלה את דרגת הפריקה והאם יש מעורבות של שבר. על פי דרגת הפריקה והסוג שלה מקובל להתאים את הטיפול. חלק מהמקרים יגיבו היטב לטיפול לא כירורגי בעזרת הורדת עומס פעילות ושיקום בפיזיותרפיה במשך מספר שבועות, וחלק מהמקרים יצריכו התערבות כירורגית על מנת להחזיר את המפרק למקומו ולייצבו בצורה המיטבית.  ​

3. קרעים בגידים וברקמות רכות התורמות ליציבות הכתף- כאן הכוונה לקרעים בגידי השרוול המסובב, החיוניים לתפקודה התקין של הכתף הן מבחינת טווח התנועה והן מבחינת כוח הפעלת הכתף. פגיעות נוספות הן פגיעות בטבעת העוטפת את ה"גלנואיד" ומכונה לברום (Labrum). בקבוצה זו נכללות גם פגיעות מסוג SLAP בהן נפגעת טבעת ה"לברום" העוטפת את שולי ה"גלנואיד". פציעה זו תתבטא בכאב בכתף בעת ביצוע פעולות כגון הנפה לאחור של הזרוע כפי שמתבצע בהגשת כדור ראשון בטניס או פעולות דומות. לעיתים יש צורך לתפור את רקמת ה"לברום" הפגועה או להסיר רקמה פגועה וזאת בהתאם למיקומו של הקרע ואיכות הרקמה. הניתוח במקרי אלה מתבצע על ידי כירורגית ארתרוסקופית. 


פגיעות בשוק

כאב בשוקיים הינו תופעה נפוצה ביותר, לא רק בספורטאים מקצועיים אלא בכל אלה העוסקים בספורט חובבני: חיילים, אצנים חובבים, שחקני כדורסל וכדורגל חובבים, טניסאים ורקדני מחול על סוגיו השונים. בדרך כלל מדובר בכאב על רקע עומס יתר על העצם השוק והשוקית ועל הרקמות המחברות ביניהן לבין השרירים.

פגיעות שוק נפוצות והטיפול בהן:

​1. שברי מאמץ בשוק- השוק מורכבת משתי עצמות, השוקה והשוקית, המחוברות ביניהן על ידי מספר מפרקים ורקמות רכות. באופן נורמלי וללא עומסים חריגים, תהליכי בניית העצם ותהליכי ספיגת העצם נמצאים בשיווי משקל המאפשר לעצם לשמור על כוחה וחוזקה. כאשר איזון זה מופר, בעיקר עקב עומס יתר וסרגל אימונים בלתי מתאים, נוצר מצב בו בניית העצם אינה "משיגה" את ספיגת העצם, וכתוצאה מכך נוצרת החלשה של רקמת העצם. 

מצב זה יכול להוביל לשבר מאמץ אשר חומרתו ודרגתו נקבעים לפי מידת הפגיעה ברקמת העצם, בתחילה רק במעטפת העצם, ובשלבים חמורים יותר בשבר ממשי לכל רוחב רקמת העצם, אך זהו מצב נדיר ביותר.

ברוב המקרים, שברי המאמץ בעצם השוק מתבטאים בשליש הרחיקני של העצם. אבחון הפגיעה יהיה על ידי מישוש אזור השבר במטרה לאתר רגישות מקומית. בדרך כלל מדובר בשבר בדרגה נמוכה, כאשר בעזרת הפחתת עומס הפעילות ומנוחה של מספר שבועות ניתן לחזור לפעילות מלאה. 

תוספת מדרסים המותאמים לתבנית כף הרגל, והקפדה על משטחים רכים יכולים לסייע במניעת הישנות הסימפטומים. כמו כן יש לציין כי הקפדה על משקל גוף אופטימלי (BMI הנע בין 20 ל- 25) יכולה לסייע גם כן במניעת הישנות הפציעה. עבור נשים, בעיקר אך לא רק, יש לוודא כי אין מדובר בהחלשת רקמת העצם בעקבות הפרעות אכילה והפרעות מטבוליות/ הורמונאליות לסוגיהן, ובכל מקרה יש לוודא כי אין מחלת רקע כלשהי התורמת להישנות התופעה. 

קבוצה ייחודית של שברי מאמץ בשוק היא שברי מאמץ בשוק המופיעים בקדמת השליש המקורב. אלה נדירים ביותר, אך כאשר מופיעים מצריכים תשומת לב יתרה מאחר שנוטים להימשך זמן רב והריפוי שלהם מצריך לעיתים התערבויות נוספות פרט למנוחה.

2. תסמונת לחץ מדורי בשוק המופיעה במאמץ (Chronic Exertional Compartment Syndrome)- בשוק ארבעה מדורים: קדמי, צידי, אחורי שטחי, ואחורי עמוק. בכל מדור קבוצת שרירים העטופה ברקמת חיבור (פציה) המאגדת אותם יחד. תסמונת לחץ מדורי מוגבר המופיעה במאמץ מתבטאת בכאב במדור הקדמי או הקדמי והצידי בדרך כלל. הכאב יופיע במהלך ריצה או משחק כדור תוך דקות ספורות. ברוב המקרים, דקות מעטות לאחר הפסקת הפעילות הכאב שוכח ואף חולף לחלוטין. לעיתים הכאב ילווה בחולשה של כף הרגל או בהפרעות תחושה בשוק. תופעות אלה חולפות גם כן עם ירידת הלחץ במדור לאחר הפסקת הפעילות. 

כאשר התופעה גורמת להפרעה משמעותית בפעילות ומונעת המשך פעילות גופנית, ניתן לשקול התערבות כירורגית. במהלך הניתוח מתבצע שחרור של הפציה דרך חתך מוגבל בעור שאורכו מספר סנטימטרים. תהליך השיקום לאחר הניתוח מצריך מספר שבועות של הפחתת עומס פעילות. 

פגיעות במפרק הירך וסביבתו

מפרק הירך הינו אחד המפרקים המורכבים מבחינת התהליך האבחוני ואיתור גורם הכאב. הסיבה העיקרית לכך היא שמפרק זו נמצא עמוק באופן יחסי ועטוף במספר שכבות של שרירים,​ גידים ועצבים, אשר כל אחד מהם יכול להוות גורם ומקור לכאב. הדבר שונה לעומת מפרקים אחרים כדוגמת הברך, הכתף, הקרסול והמרפק, אשר בהם השכבות העוטפות את ה​מפרק כוללות בדרך כלל רקמה של שומן ועור או לעיתים שכבת שריר בודד, דבר המקל על אבחון גורמי כאב מהמפרק עצמו.

​פגיעות במפרק הירך והטיפול בהן

באופן סכמאטי, ניתן לחלק את גורמי הכאב באזור מפרק הירך לארבעה:
1. גורמי כאב הנמצאים בתוך המפרק עצמו ("תוך-מפרקי").
2. גורמי כאב ממעטפות השרירים והגידים אשר סובבים את המפרק ונמצאים מחוצה לו ("חוץ מפרקי").
3. גורמי כאב הנמצאים "רחוק" מהמפרק עצמו, כאשר הכאב הוא כאב "מוקרן" על ידי עצב שעובר בסמוך למפרק.
4. ​שילוב של שניים או יותר מהמנגנונים הנ"ל.

1. גורמי כאב הנמצאים בתוך המפרק עצמו ("תוך-מפרקי")- בשנים האחרונות, ובעיקר באנשים צעירים (גילאים 17- 50) העוסקים בפעילות גופנית נמרצת כגון ריצה, כדורגל וכדומה, התחדדה הדעה כי אחד הגורמים הנפוצים להתפתחות כאב ואי נוחות במפרק הירך, המופיע באופן הדרגתי, הינו "עיוות" במבנה הגרמי של המפרק. מצב זה זכה לכינוי "תסמונת צביטה פמורואצטבולרית" (Femoroacetabular impingement syndrome). באופן אופטימלי, מפרק הירך בנוי ככדור (ראש עצם הירך) הנע בחופשיות בתוך גביע (אצטבולום). כאשר בכל טווח תנועת המפרק ראש הירך נע בחופשיות ובהתאמה מלאה עם האצטבולום, הסבירות להתפתחות פגיעה במפרק נמוכה ביותר. אצל אנשים מסוימים, הסתבר,  ישנה התבלטות גרמית בסמוך לראש עצם הירך. במצב כזה, כאשר ראש הירך נע בתוך האצטבולום, בזווית מסוימת נוצרת התנגשות בין אותו אזור של התבלטות עצם הירך לבין האצטבולום. התנגשות זו מכונה "צביטה" מאחר שרקמות רכות באזור המפרק "נצבטות" על ידי אותה התנגשות זעירה. ה"צביטה" יכולה להוביל לקרעים בטבעת העוטפת את המפרק וחשובה לתפקודו (הטבעת מכונה "לברום"). בהמשך התהליך תתכן פגיעה בסחוס המפרקי אשר עלולה להחמיר עם השנים ולהוביל לשחיקה מתקדמת של מפרק הירך.

הסימפטומים כוללים בדרך כלל כאב ואי נוחות בקדמת מפרק הירך ובמפשעה המתפתחים באופן הדרגתי על פני מספר חודשים ולעיתים קרובות מתפתחים על פני מספר שנים. הכאב יכול להיות מוחמר בישיבה ממושכת, בריצה, בפעילות כגון כדורגל, ואף בשינה.

יחד עם התאמת הפעילות ומנוחה, בפגיעות בתוך מפרק הירך יש בחלק מהמקרים מקום להתערבות כירורגית בה מסירים את אותה התבלטות גרמית, ומבוצע תיקון של אזור ה"לברום" הפגוע או כריתתו. בדרך כלל ניתוחים מסוג זה נעשים באמצעות הטכניקה הארתרוסקופית. תהליך השיקום מניתוח מסוג זה נמשך 6- 12 חודשים.

סיבות נוספות למקור כאב מתוך המפרק יכולות להיות קרע של ה"לברום" ללא עיוות במבנה המפרק, גיד סמוך העובר בתוך המפרק עצמו וגורם כאב, פגיעה בסחוס המפרקי מסיבה אחרת, פתולוגיות ברקמה הסינוביאלית במפרק, פתולוגיות בתוך עצם הירך עצמה (נמק של העצם תחת הסחוס או אוסטיאופורוזיס חולף), שבר מאמץ בצוואר הירך ועוד.

2. גורמי כאב ממעטפות השרירים והגידים אשר סובבים את המפרק ונמצאים מחוצה לו ("חוץ מפרקי")- 

כאן יתכנו פגיעות בעיקר בשרירים, ברקמות העוטפות שרירים, ובגידים העוטפים את המפרק או הנמצאים בסמוך אליו, ביניהם: פגיעה בשרירים ובגידים הסובבים את המפרק (רקטוס פמוריס בפרט וארבע ראשי בכלל, המסטרינגס, אדוקטורים, איליופסואס, Iliotibial band, אבדוקטורים ועוד), "בקע של ספורטאים" ועוד.

​3. גורמי כאב הנמצאים "רחוק" מהמפרק, והכאב "מוקרן" על ידי עצב שעובר בסמוך למפרק-
כאן הכוונה בעיקר לכאב ממקור עמוד שדרה מותני הנובע מפריצת דיסק בין חוליות עמוד השדרה, או עצבים פריפריים כגון העצב הפמורלי העורי (תסמונת המכונה Meralgia Paresthetica) ועוד.     


​פגיעות בעמוד השדרה

אף על פי שפגיעות עמוד שדרה, ובעיקר עמוד שדרה מתני, הינן נפוצות מאוד באוכלוסיה כמו גם בספורטאים, מרבית פגיעות אלה מגיבות טוב לטיפול לא כירורגי שכולל מנוחה ממאמץ תחרותי או מספורט אינטנסיבי, תוך טיפול לזמן מוגבל בנוגדי כאב ודלקת, וכן חיזוק השרירים מייצבי עמוד השדרה במסגרת טיפולי פיזיותרפיה. במקרים בהם נשקלת התערבות פולשנית, הזרקות או כירורגיה, מופנים המטופלים בדרך כלל ליחידה לטיפולי עמוד שדרה במרכז הרפואי מאיר.

אינדקס תחומים רפואיים

​​​הקליקו ​כאן​ ותוכלו לאתר בקלות כל מחלקה, מרפאה ויחידה

זקוקים לסיוע?

​​​​במרכז השירות והמידע של מאיר​ אנו נסייע לכם ונעניק הכוונה לכל פונה