חטיבה כירורגית

מידע על טחורים

טחורים הם הסיבה השכיחה ביותר לפנייה למרפאה פרוקטולוגית בתלונות על סבל באזור פי־הטבעת

​כיום קיימות שיטות טיפול שהכאב בהן מועט, ומאפשרות שיפור באיכות החיים.
לפני הטיפול מומלץ להיבדק אצל כירורג מומחה בתחום זה מאחר שתלונות הדומות לאלו של טחורים יכולות להיגרם גם כתוצאה מבעיות אחרות.
חשוב לציין כי בסימפטומים של טחורים ובעיקר דימום, יש לפנות לרופא כדי לשלול מחלות סרטן ומחלות אחרות של מערכת העיכול.


תופעת הטחורים

לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי־הטבעת שלוש קבוצות של כלי־דם שהם חלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור עד כדי כאבים ודימום. קרוב לוודאי שיותר ממחצית האוכלוסייה תפתח אחרי גיל 30 תלונות כלשהן הקשורות בטחורים למרות שגם אנשים צעירים יותר יכולים לסבול מהם.
פעמים רבות, הפנייה לבקשת עזרה רפואית נעשית זמן רב לאחר שהבעיה התחילה.
הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם:

  • טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי־הטבעת ונראים כבליטת עור.

  • טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנלית ואינם נראים מבחוץ.

לעיתים, במחלת טחורים ממושכת, הטחורים הפנימיים מאבדים את מקומם האנטומי בתעלה האנלית, וגולשים דרך פתח האנוס החוצה, בעיקר בזמן מאמץ בשירותים.


הגורמים להיווצרות טחורים

אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להיווצרותם:

  • מאמץ ממושך בזמן יציאות ולאורך תקופה ארוכה הוא כנראה הגורם המשמעותי ביותר בהתהוות טחורים;

  • גיל;

  • עצירות או שלשול כרוני;

  • הריון;

  • תורשה;

  • שימוש ממושך במשלשלים וחוקנים;

  • ישיבה ממושכת בשירותים;

  • מאמץ גופני ממושך הכולל נשיאת משאות כבדים והרמת משקולות באופן רצוף.

תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס מה שגורם לבלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית.


הסימפטומים

  • דימום תוך כדי יציאה – הדימום יכול להיות קל ומתבטא בעת ניגוב, או חמור יותר ונראה באסלה. נדיר שדמם כזה מגיע לכמות מסכנת חיים אולם אם הדמם מלווה בחולשה, סחרחורות וכו' יש לפנות בהקדם לחדר המיון. אם נוטלים תרופות לדילול הדם יש להודיע לרופא. דמם שאינו קשור ליציאות אינו אופיני לטחורים ונדרש בירור למציאת מקורו;

  • בלט או נפיחות של רקמה דרך פי־הטבעת בעת היציאה ואחריה;

  • גירוי באזור האנלי;

  • רגישות באזור וכאב פי־הטבעת.


כיצד נעשה האבחון?

חלק מהתופעות המאפיינות את הטחורים יכולות להופיע גם במחלות אחרות של מערכת העיכול ולכן חשוב להתייעץ עם רופא מומחה בתחום כדי להגיע לאבחנה הנכונה. אם מבחינים בחלק מהסימפטומים שמנינו לעיל סביר שמדובר בטחורים ורצוי לגשת בהקדם לאבחון וטיפול על־ידי רופא שזה תחום עיסוקו. טיפול נכון יכול להקל את הסבל ולשפר את איכות החיים.


הטיפול בטחורים

  • מניעת עצירות ויציאות קשות היא הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שלשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם ספוגי (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות הרכב תזונה נכון: כלכלה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 10-8 כוסות שתייה ביום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעונים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם חייבים במרשם רופא) או במרככי צואה אחרים כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתייה מרובה על בסיס יומי וקבוע ולא כתגובה ליציאה קשה מידי;

  • הימנעות ממאמץ יתר בשירותים. מומלץ להימנע מישיבה ממושכת בשירותים. אם היציאה אינה מתרחשת בזמן סביר מומלץ לשוב מאוחר יותר;
    טיפולים להקלת הסימפטומים (לאחר בדיקה ולפי הוראת הרופא) באמצעות נרות ומשחות מקומיות, אמבטיות ישיבה במים פושרים מספר פעמים ביום;

  • הזרקה לטחורים - הטיפול נעשה במסגרת המרפאה במקרים של טחורים פנימיים גדולים באמצעות חומר סקלרוזנטי כדי להקטין את הטחורים בדרגה 3-2 ולהפסיק את הדימום ואת הצניחה. בשיטה זו מזריקים לטחור חומר הגורם לכיווץ כלי־הדם של הטחור ויוצרים צלקת המכווצת את הטחור. לעתים יש צורך לחזור על הפעולה כעבור מספר חדשים כשהחולה איננו מעוניין בניתוח או שניתן לשלוט בשיטה זו על הדימום. לשיטה זו יש מעט תופעות לוואי כמו אי־נוחות בדרך־כלל במשך יממה, נפיחות קלה באזור פי־הטבעת ודמם קל לאחר הפעולה. בדרך־כלל הטיפול אינו כואב, ניתן לחזור אחריו לפעילות רגילה וברוב המקרים אין צורך להשתמש בתרופות נגד כאבים. במקרה של דמם חריג יש לפנות לחדר מיון;

  • קשירה - בשיטה זו הנמצאת בשימוש למעלה מ־50 שנה, משתמשים בטיפול בטחורים פנימיים גדולים. הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובדרך־כלל אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומייה זעירה על הטחור הפנימי ובעזרתה חוסמים את אספקת הדם. הטחור והגומייה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בדרך־כלל תוך שבוע - שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי־נעימות וכאב קל בימים הראשונים ולדימום קל. דמם מסוים יכול להופיע גם לאחר שבוע עד שבועיים לאחר הקשירה בעת נפילת הגומייה.חשוב לדעת:
    קשירת טחורים היא פעולה יעילה שיכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית, אולם לעיתים רחוקות יכולים להופיע סיבוכים. יש לפנות בדחיפות לחדר מיון במקרים בהם יופיעו: דמם חזק הגורם לחולשה או סחרחורת, התפתחות חום, כאב עז בפי־הטבעת שאינו מגיב לתרופות פשוטות נגד כאבים או קושי לתת שתן. חשוב לציין שתופעות אלה נדירות ביותר.

  • ניתוח ניתוח להסרת הטחורים (hemorrhoidectomy) - ניתוח המוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים שהטיפולים שהוזכרו לעיל לא הועילו להם או לחולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים וההחלטה עליו צריכה להתקבל במשותף על־ידי המטופל והרופא המטפל.
    בניתוח המסורתי מורידים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. הניתוח נעשה לפי הצורך בהרדמה ואשפוז. יש תקופת החלמה בבית שיכולה להמשך כשבועיים - שלושה. התקופה הראשונה שלאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים.
    בניתוח זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.