התכנית המקורית כללה גוש מרכזי מעוגל, שכלל את חדר המדרגות. חלון מעוגל ומורכב מלוחיות זכוכית מלבניות. במקור היוו החלונות בשלוש הקומות יחידה רציפה ממוסגרת. באגף הימני,בקומה השלישית, הייתה מרפסת בסגנון הבין-לאומי ("באוהאוס"). בקומת הקרקע, בצד המערבי, היו מרפסת מעוגלת, נוספת, אשר יצרה משטח חיצוני נרחב ומרפסת נוספת, קטנה ופינתית. צורה מקורית זו של המבנה נשתמרה לפחות עד שנת 1947. התוספת ברחוב מאפו, המקבילה ל"גן יצחק", נבנתה מאוחר יותר משנת 1947. בתצלום אוויר משנה זו נראה הבניין כפי שתוכנן במקור.
במודעה שהופיעה בעיתון "Palestine Post" בתאריך ה- 15 ביולי וחזרה והתפרסמה ב-11 בנובמבר 1935, נכתב: "מוצע להשכרה מלון, שנבנה זה עתה, בן 25 חדרים על הכרמל – עם מרפסות הצופות לים, אולם גדול וכל הנוחיות. לפנות לAurian- ת.ד. 996 חיפה." ( לפי מידע מתיק הבנייה בעירייה, נבנה הבניין בשנת 1936) . האומנם מדובר במבנה ברחוב חורב 2? אין בידינו תשובה.
בספרו של צדוק אשל: "מערכות ההגנה בחיפה" נרשם: "בעת שנבנה בית החולים "כרמל" במרכז אחוזה, נמנו וגמרו כי גם כאן, כבמוסדות רבים אחרים של קופת חולים בחיפה, יותקן סליק. מתחת לבניין נבנו שני חדרים, שטויחו ורוצפו, ואת הפתחים סתמו בבלוקים. סוכם כי לאחר שתושלם הקמת הבניין ואחרון הפועלים יעזוב את הבניין, יגיע מהנדס, מנאמני "ההגנה", אשר יתכנן את הפתחים ואת אופן הסוואתם, כדי שיקשה לגלות את הכניסה אל הסליק". היה זה סליק של מרכז "ההגנה" ובפיקוחו. (לפי המידע הקיים בידינו כיום, הוסב המבנה לבית חולים רק בשנים הראשונות של שנות הארבעים).
מיד לאחר שנבנה הבניין, התחילה תקופת מאורעות 1939-1936 ואחריהן באה מלחמת העולם השנייה. המבנה עבר מספר גלגולים: מבית מלון לבית עולים, מבית עולים הפך לתקופה קצרה לבית מלון שנקרא "נופש", ומבית-מלון הוסב לבית חולים. לא ברור התאריך המדויק בו הפך המבנה המיועד להיות בית מלון ל"בית עולים", אך במודעה שפורסמה ב"פלסטיין פוסט" באוגוסט 1937 מודיעים על "יום דגל" (התרמה) לבית העולים באחוזה. מציינים במודעה שבית העולים, שנוסד במקור לעולי גרמניה, הרחיב את פעילותו ומוכן לכלול גם עולים מארצות נוספות. המוסד היה שייך לארגון עולי אירופה, שהיה גם הבעלים של בית ההורים הסמוך ברחוב מאפו. ב-23 באוקטובר 1939 מודיעים בעיתון על מסיבה בבית העולים באחוזה לארבעים ילדים עולים, שאין להם בארץ קרובי משפחה. ילדים אלו היו חלק מ-120 ילדים פליטים שעזבו את גרמניה והגיעו באותו יום לחיפה. האם בית העולים שכן במבנה ברחוב חורב 2?
גב' חסיה פלדמן סיפרה שאימה, שרה פלדמן לבית אדלר , עבדה כאן במטבח של המלון בטרם היותו בית עולים. גב' רות אלון, בתם של ורה פולוורמאכר ומוניה שיפמן, סיפרה שאימה ניהלה את בית העולים בשנים 1945-1936 ושימשה כמנהלת האדמיניסטרטיבית שלו. עוד לפני שנת 1936 עבדה ורה במחנה האוהלים של העולים, שהיה במקום בו עומד היום מרכז חורב. משה רוזינר סיפר, שמשפחתו התגוררה בבית העולים בשנת 1936 וכן שבית העולים נסגר לזמן - מה, כי לא הגיעו עולים בזמן המלחמה. לדעתו-בית העולים היה סגור עד 1945.
משפחת הכרמלי סיפרה שלדעתה, חלק מ"ילדי טהרן", אותה קבוצת ילדים יהודים שהגיעה בשנת 1943 מאירופה דרך המזרח הרחוק וטהרן לארץ-ישראל, התגוררה בבית העולים. גם רות שיפמן אישרה עובדה זו. בידה תצלומים מתקופה זו, בהם נראים ילדי טהרן בבית העולים. ב"עמותה לתולדות חיפה" יש תמונה של "ילדי טהרן" באחוזת ילדים של ויצ"ו.
מודעה ב"פלסטיין פוסט" מתאריך 1 בנובמבר 1943 מספרת על כנס לאומי של "עלייה הדסה", שנערך בבית העולים לשעבר באחוזה. מכאן אנו לְמדים שהמבנה לא שימש כבית עולים בתאריך זה.
ממודעה ב"פלסטיין פוסט" מתאריך 28 בדצמבר 1943, אנו למדים שבית העולים נרכש ע"י קופת חולים, כדי להועידו לבית חולים, בעיקר למחלות פנימיות, ושב-23 החדרים שבו יאכלסו למעלה מ-50 חולים. בשנת 1944 פורסמה כרוניקה בעיתון, ש"מכשירים את בית העולים באחוזה לבית חולים של קופ"ח". באותה שנה נפתח בית החולים.
ב-6 באפריל 1948 פורסמה ב-"פלסטיין פוסט" ידיעה, ממנה אנו למדים שמנהל בית החולים היה ד"ר רוזנקרנץ. שולה ואביבית, בנותיו של רופא העיניים - ד"ר פגי (פייג) - סיפרו, שד"ר רוזנקרנץ ארגן את בית חולים הישן, בעוד האחות סאלה עוזרת לידו.
מכל המסופר עד כאן, ניתן להבין שהנסתר רב על הנגלה, ולכן כל היודע פרטים נוספים על ההיסטוריה של המבנה, מוזמן לפנות ל"עמותה לתולדות חיפה", דרך תא הדואר של העמותה haifahis@netvision.net.il ויציין, בבקשה, "עבור צוות אחוזה".
***הערה: לא הוכנסו שינויים בכתיב ובפיסוק בקטעים המובאים מהמקור.
