שלייה היא איבר חיוני המתפתח בכל היריון כדי לספק לעובר מזון וחמצן ולסלק את הפסולת. בעקבות ריבוי בניתוחים קיסריים חלה עליה במצב שהשליה חודרת לאיברים הסמוכים לרחם.
שליה נעוצה היא אירוע נדיר יחסית בהיריון, שבו השליה משתרשת בצורה לא תקינה בשריר הרחם ועשויה אף לחדור לאיברים סמוכים כמו שלפוחית השתן או המעיים. גורמי הסיכון לשליה נעוצה הם בעיקר ניתוח קיסרי קודם ומצב של שליית פתח. מצבים נוספים המהווים גורמי סיכון לשלייה נעוצה הם לידות מרובות והריון בגיל מבוגר.
בגלל העלייה באחוז הניתוחים הקיסריים בשנים האחרונות נרשמה גם עלייה בשיעור המקרים של שליה נעוצה וכיום אחת לכל 500 עד 1,000 הריונות שהסתיימו בלידה יהיו עם שלייה נעוצה.
הסיבוך הנפוץ ביותר אצל נשים עם שלייה נעוצה הוא דימום מוגבר בעיקר במהלך הלידה, המיוחס בעיקרו למחזור הדם ההיקפי המפותח של הרחם ההריוני. דימום זה מתגבר במיוחד עם ניסיון הפרדת השליה, הגורם לחשיפת כלי דם גדולים.
מה הגישה הטיפולית המקובלת כיום?
הגישה הטיפולית המומלצת ברוב המקרים של שליה נעוצה היא ניתוח לחיתוך הדופן וכריתת הרחם עם השליה לאחר חילוץ העובר. במצבים מאוד מסוימים קיימת אפשרות לשמר את הרחם וזאת על ידי השארת השליה כולה או החלק הדבוק לשריר הרחם. שימור הרחם מתבצע במצבים שבהם ניתן לשלוט באובדן הדם במהלך הניתוח, כאשר מדובר ביולדת בריאה ויציבה, וכאשר יש רצון לשמר את הפוריות.
הטכנולוגיות המתקדמות הקיימות כיום בחדרי הלידה ובמערך התומך מאפשרות אבחון טרום לידתי טוב של מצב של שליה נעוצה ונקיטת פעולות מסייעות לפני הניתוח, במהלכו או אחריו, להפחתת אובדן הדם והסיבוכים במהלך הלידה.
בשנים האחרונות נכנס השימוש בפרוצדורה מסייעת המתבצעת על ידי החדרת בלון זעיר באמצעות צנתר במטרה לעצור את הדימום באופן יעיל יותר. שיטה זו דווחה כיעילה בחלק מהמחקרים ומיושמת כדי להפחית מאובדן הדם במהלך כריתת הרחם, או לחלופין, לסייע בשימור הרחם על ידי הפחתת הדימום לאחר הוצאת העובר כשקיימת חשיבות לשימור הפוריות. שיטה זו קיימת גם במרכז רפואי העמק וההחלטה לגבי השימוש בה מתבצעת פרטנית לפי המצב הרפואי של כל אישה.
בניתוחים אלו מעורבים בדרך כלל צוותים בכירים רב תחומיים הכוללים בנוסף לגניקולוגים ומיילדים גם מרדימים בכירים, אורולוגים, כירורגים רדיולוגים, המטולוגים וצוות של בנק הדם.
