מרכז רפואי העמק

לקחת את הבריאות צעד קדימה

מחקרים מצאו ששליש מהמטופלים הזקנים מפתחים מגבלות חדשות בתפקודם במהלך האשפוז. במרכז רפואי העמק החליטו לקחת את הנושא צעד אחד קדימה – ובמחלקות פנימיות – שגרת הטיפול כוללת צעידה במחלקה לפי תכנית אישית שנבנית לכל מטופל. הולכים בשביל הבריאות

כשאנחנו חושבים על מחלקה פנימית, אנחנו מציירים בדמיוננו מסדרון ארוך שמוביל אל חדרי האשפוז, ובהם מרותקים למיטות אנשים מבוגרים לרוב, שבשל חוליים אינם כשרים דיים לרדת מהמיטות, ואנשי צוות מתרוצצים סביבם – מייעצים ומטפלים בהם ובכל צרכיהם. במרכז רפואי העמק חיפשו ומצאו גישה נכונה יותר לשמור על הבריאות של הקשישים. פחות שוכבים, יותר הולכים.

בעקבות מחקרים שנעשו בשנים האחרונות ובהם הוכח כי לעצם האשפוז יש השלכות לא רצויות על קשישים כגון התדרדרות בתפקוד הגופני, הוחלט במרכז רפואי העמק לבצע תכנית התערבות במטרה לבדוק – האם הליכה יזומה של הקשישים במהלך אשפוזם מביאה לתוצאות טובות יותר?

את תכנית ההתערבות יזמה מרי עזריאל, האחות הראשית של מרכז רפואי העמק, ביחד עם אוניברסיטת חיפה.

בשלב הראשון הוכנסה תכנית ההליכה היזומה אל מחלקות פנימית א' ופנימית ב', במטרה להרחיב אותה אל חמשת המחלקות הפנימיות, ובהמשך אף למחלקות נוספות.

המחקרים שנעשו, מצביעים על הידרדרות במצבם הבריאותי של קשישים בבתי חולים, ומראים כי המנוחה במיטה בזמן האשפוז, גם כאשר מדובר באשפוז קצר, גורמת לשינויים גופניים לא רצויים, כמו ירידה כללית במסת שריר וכוח שריר. קרוב ל- 80 אחוזים מהיממה, זקנים המאושפזים בבתי החולים נמצאים במצב שכיבה במיטה, וזאת ללא קשר לגילם ולחומרת המחלה שלהם. גם זקנים שבחיי היומיום שלהם הם פעילים והולכים – נוטים להימצא יותר בשכיבה בזמן האשפוז.

לדברי מרי עזריאל, "למרות הידע שנצבר בנושא, אין הנחיות ברורות או קו מנחה עולמי בנושא הולכת קשישים, ואנחנו גאים להיות הראשונים שגרה של התערבות שיטתית ומדידה, שלהערכתנו תשפר באופן דרמטי את התפקוד של הקשישים בזמן שהם מאושפזים, וימנע מצב של הידרדרות תפקודית לאחר שחרורם מבית החולים ולהביא אותם לתפקוד לפחות ברמה שהגיעו אל האשפוז".

הטיילת של המחלקות הפנימיות

אוכלוסיית המחקר כוללת מטופלים בני 65 ומעלה, שאינם סובלים ממוגבלות או נכות המגבילה אותם לכיסא, בעלי יכולת עמידה והליכה עם או בלי עזרה ושהיו ניידים בביתם לפני שהתאשפזו.
תכנית ההתערבות לגבי כל מטופל נקבעת בשיתוף רופאים ואחיות של המחלקה. האחות קובעת תכנית אישית לכל מטופל, שכוללת את מספר המטרים שמומלץ לו לעבור, וכן – האם הוא נזקק לסיוע מהצוות או מסוגל להתהלך בכוחות עצמו. על קירות המחלקה משורטט סרגל גדול המודד מטרים, כדי שהמטופלים ידעו מהו המרחק שביצעו, ובנוסף מקבלים המטופלים ובני משפחתם חומרי הסברה והדרכות. מרחק ההליכה שביצעו מידי יום נרשם ברשומה הרפואית ומשמש את הצוותים לצורך ההערכה הרפואית והתפקודית ולצורך נתוני המחקר. 

"הצוותים במחלקות והמטופלים מספרים על אווירה של "טיילת", והאווירה הזו משפרת את מצב הרוח ומדרבנת את המטופלים להתמיד בהליכה. המטופלים אומרים לנו שהם מרגישים שאכפת לנו מהם כאשר אנחנו מעודדים אותם ללכת ולא לשכב ובכלל - המראה משובב נפש - אחיות, כוחות עזר ובני משפחה מתהלכים שלובי ידיים עם המטופלים, משוחחים ושביעות הרצון מהתכנית בולטת גם בקרב המטופלים וגם בקרב המטפלים", מסכמת מרי עזריאל.