מידע על מחלות

שעלת

חשד להדבקה במחלת השעלת עולה בהופעת שיעול טורדני וקשה, והאבחנה מאושרת חד-משמעית בבדיקת מעבדה.

בקיצור

1.

תסמינים: חום בינוני, חולשה, דלקת בעיניים ודמעות, נזלת, הצטננות, חולשה, התקף של שיעול עם הפסקת נשימה, שאיפה קולנית, כחלון והקאה.

2.

סיבוכים אפשריים: דלקת ריאות, התייבשות, ירידה במשקל, הפרעות שינה, אשפוזים, פרכוסים, דלקת מוח ואפילו מוות.

3.

מניעה: תכנית חיסונים מלאה לילדים בשנה הראשונה לחיים, מנה בכיתות ב' וח', וחיסון לנשים הרות.

​מחלת השעלת נגרמת על ידי חיידק ה- Bordetella pertussis, הנמצא אך ורק בבני אדם, ומועבר על ידי רסס טיפות מדרכי נשימה.
מאז התחלת השימוש בחיסון (1940) שכיחות המחלה ירדה בכל העולם, אך משנות ה-80 החלה שוב עלייה בהופעת המחלה, בעיקר במתבגרים ובמבוגרים צעירים.
בשנים האחרונות מסתמנת מגמת עליה בתחלואה בשעלת עם שיעור היארעות גבוה ביותר בקרב בני פחות משנה. חשד להדבקה במחלת השעלת עולה בהופעת שיעול טורדני וקשה, והאבחנה מאושרת חד-משמעית בבדיקת מעבדה: משטח מיוחד שנלקח מדרכי הנשימה לזיהוי החיידק בשיטה מולקולארית (PCR).

שלבי המחלה:

1. שלב קטרלי - חום בינוני, חולשה, דלקת בעיניים ודמעת, נזלת, הצטננות, חולשה. מתחיל באיטיות ומחמיר בהדרגה , ונמשך 1-2 שבועות.
2. שיעול התקפי- התקף של שיעול עם הפסקת נשימה, שאיפה קולנית ("whooping”), כחלון והקאה. שלב זה נמשך בין 1-6 שבועות.
3. התאוששות - שיפור בהתקפי השיעול; תיתכן החמרה אם קיים סיבוך משני, ונמשך 2-12 שבועות.
יש לציין שהמחלה מדבקת בעיקר בשלב הראשון ובהתחלת השלב השני. בשל סיכון גבוה להדבקת הסובבים, המחלה מחייבת דיווח למשרד הבריאות.

במתבגרים ובמבוגרים צעירים ההסתמנות הקלינית עשויה להיות לא טיפוסית בשל חיסון בגיל צעיר. לכן, לעתים המחלה אינה מאובחנת בשלביה הראשונים ומתרחשת הדבקה לסביבה, בעיקר לפעוטות.
בילדים שחוסנו בתכנית מלאה (סדרה של 4 זריקות) המחלה קצרה יותר מאשר אצל ילדים שחוסנו חלקית. באופן כללי, ככל שהילד צעיר יותר, כך התקפי השיעול קשים יותר. בתינוקות בחודשים הראשונים לחייהם, היות ואינם מחוסנים באופן מלא, המחלה עלולה להיות קשה במיוחד ואף לגרום לאשפוז, אי ספיקה נשימתית ומוות.

סיבוכים:

סיבוכי מחלת השעלת הם דלקת ריאות, התייבשות, ירידה במשקל, הפרעות שינה, אשפוזים, פרכוסים, דלקת מוח (אנצפליטיס) ואפילו מוות.
בשנה הראשונה לחיים קיים סיכון יתר לסיבוכים, אשפוזים ודלקת ריאות חיידקית משנית, הסיבה העיקרית לתמותה.

טיפול:

מתן טיפול אנטיביוטי מקצר את משך מחלת השעלת בתנאי שניתן בשלבים הראשונים של המחלה. בשלבים המאוחרים יותר מטרת הטיפול הינה לצמצם את ההדבקה לסביבה. מאותה סיבה, מומלץ לשקול טיפול אנטיביוטי מונע מוקדם לסביבה הקרובה. הטיפול ניתן למשך 10- 14 יום.

מניעה:

תכנית חיסונית מלאה לילדים בשנה הראשונה לחיים מקנה הגנה טובה למשך מספר שנים. התכנית מורכב מ-4 מנות הניתנות בחודשים 2-4-6 ובגיל שנה. לאור העלייה בשכיחות המחלה בגיל ההתבגרות משרד הבריאות הוסיף בשנת 2005 מנה בכתה ב' והחל משנת 2006 גם בכיתה ח'.
בשנת 2013 משרד הבריאות הינחה לחסן כל אישה הרה כנגד שעלת, בין השבועות 27-36 להריונה. מטרת החיסון להגן על התינוק, על ידי העברת נוגדנים דרך השלייה ובהמשך דרך הנקה, ובנוסף לצמצם סיכון שהאם תחלה ותחשוף את התינוק בחודשיו הראשונים. חיסון זה יינתן בכל הריון בשבועות שצוינו, ללא קשר למספר מנות החיסון שקיבלה בעבר.
בנוסף מומלץ חיסון דחף חד-פעמי לעובדי בריאות (כדי לצמצם סיכון להדבקה מחולה והפצת המחלה למטופלים נוספים) ולמבוגרים.