מידע על מחלות

כיב פפטי

פצע ברירית הקיבה או התריסריון.

בקיצור

1.

תסמינים: כאב ברום הבטן. לרוב הכאב אינו חד אלא עמום.

2.

גסטרוסוקפיה הינה שיטה אבחנתית מדוייקת לאבחון המחלה.

3.

ישנם דרכי טיפול רבים ומגוונים.

​מהי המחלה?

כיב פפטי הוא למעשה פצע ברירית הקיבה או התריסריון. הכיב נוצר כאשר ההגנה הטבעית של רירית המעי נפגעת .
הכיבים נפוצים בתריסריון פי 5 מאשר בקיבה כאשר מעל 95% מהם מצויים בבצל התרסריון (חלק ראשון) או בתעלת השוער. הכיבים נפוצים מעט יותר בגברים. כיבי התרסריון נפוצים יותר בקבוצת הגיל 35-55 וכיבי הקיבה בין הגילאים 55-70. הכיבים נפוצים יותר במעשנים ובחולים הנוטלים תרופות מסוג ה- NSAIDs נוגדי דלקת שאינם סטרואידים כגון: אספירין, וולטרן, נורופן וכד' .
לא ברור האם מתח נפשי מהווה גורם להיצרות הכיב.

הגורמים למחלה:

• החיידק הליקובקטר פילורי קשור ברוב הכיבים שאינם נובעים משימוש ב- NSAIDs . ב- 70-75% מהחולים הסובלים מכיב בתריסריון נמצא הליקובקטר פילורי. המחשבה הרווחת כיום היא כי אחד מכל 6 נשאים של החיידק יפתחו מחלת כיב. ללא טיפול בחיידק 70-75% מהסובלים ממחלת כיב יסבלו מחזרה של הכיב תוך שנה. לאחר השמדת החיידק יירד שיעור חזרת הכיב ל- 5-20% לשנה.
• טיפול ב- NSAIDs - בקרב מטופלים שנוטלים באופן קבוע תכשירים מקבוצת ה NSAIDs באופן כרוני ישנה הארועות של בין 1-20% להופעת כיבים בקיבה וכ- 2-5% להופעת כיבים בתריסריון. בקרב קבוצה זו קיים סיכון מוגבר עד פי שלושה לסיבוכים הנובעים מהכיב - דימום, התנקבות או מוות. הסיכון לכיב הינו תלוי במינון (עם עליה בסיכון ככל שעולים במינון התרופה). הסיכון לכיב מוגברבשלשת החודשים הראשונים לשימוש בתרופה, בגיל מבוגר, כאשר הטיפול משולב עם סטרואידים ו/או באנשים שלהם הסטוריה קודמת של כיב.
• מצבים בהם ישנו יצור יתר של חומצה (כגון: סינדרום, זולינגר - אליסון).

מהם תסמיני המחלה?

כאבים ברום הבטן קימים ב- 80-90% מהחולים. לרוב הכאב אינו חד אלא כאב עמום. לעיתים הכאב מוקל לאחר האוכל או לאחר שימוש בנוגדי חומצה. במקרים בהם קיימים סיבוכים של המחלה יופיעו תסמינים אחרים המאפיינים את הסיבוכים השונים.

כיצד מאבחנים את המחלה?

ניתן לאבחן את הכיב באמצעות גסטרוסקופיה או באמצעות צילום של מערכת העיכול העליונה עם בליעת באריום. גסטרוסוקפיה הינה שיטה אבחנתית מדוייקת יותר.במידה ונמצא כיב מקובל לבדוק נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי.

דרכי הטיפול:

• טיפול לצורך הכחדת החיידק הליקובקטר פילורי (ארדיקציה) - לצורך השגת תוצאות אופטימליות יש להשתמש בשילוב של מספר תכשירים יחד לאורך זמן, על מנת להתגבר על העמידויות השונות שפיתח החיידק. לרוב הטיפול הראשוני כולל תרופה מסוג מעכבות משאבת מימן - אשלגן (PPI) ושני סוגים שונים של אנטיביוטיקה (לרוב מוקסיפן וקלסיד במידה ואין אלרגיה או רגישות ידועה). בחולים הרגישים לפניצלין ניתן טיפול שונה במקצת. קיימת חשיבות מכרעת להשלמת הטיפול המלא עד תומו. הפסקת הטיפול עלולה לפגוע באופן משמעותי בסיכוי להכחיד את החיידק ועלולה להשפיע על התפתחות של עמידות לטיפולים עתידיים.הצלחת הטיפול הינה בסביבות 80%.
• מעכבי הפרשת חומצה - מעכבי משאבת מימן - אשלגן - (PPI = Proton Pump Inhibitors) תרופות אלו כדוגמת הלוסק, זוטון, קונטרולוק, אומפרדקס מעכבות את ייצור החומצה וגורמות לירידה של כ- 90% ביצור החומצה. בטיחות גבוהה.
• נוגדי רצפטור להיסטמין - תרופות אלו כדוגמת זנטק, גסטרו וכד' מורידות את יצור החומצה בכ- 65% . גם תרופות אלו בטוחות לשימוש ועם תופעות לוואי מעטות.
• חומרים המגבירים את הגנת הרירית: סוקרלפט - הסוקרלפט נצמד לתחתית הכיב ויוצר מגן כנגד חומצה מרה ואנזימי עיכול. בנוסף, הסוקרלפט מעודד יצור ריר קיבה וביקרבונט. (חומר בסיסי) . הסוקרלפט אינו נספג ולכן אין לו כמעט תופעות לוואי מלבד עצירות.
• ביסמוט סליצילאט - הביסמוט מעודד ריפוי הכיב על ידי עידוד ויצירת ביקרבונט (בסיס) ברירית הקיבה. בנוסף, הוא פעיל באופן ישיר כנגד הליקובקטר פילורי. תופעות הלוואי של החומר נדירות. יש לציין כי בעת שימוש בתרופה הצואה הופכת כהה.
• מיזופרוסטול - אנלוג של פרוסטגלנדינים - גורם לריפוי כיב על ידי עליה ביצור הריר והביקרבונט ועיכוב קל של יצור החומצה. תופעות הלוואי מונעות שימוש נרחב בו ובינהן: שלשול שמופיע בין 10-20% מהמשתמשים בתרופה, התכווצות הרחם שעלולה לגרום להפלה במקרה של הריון.
• סותרי חומצה- תרופות המכילות מינון קטן של אלומיניום ומגנזיום. חומרים אלו מעודדים ריפוי כיב ע"י גרוי הגנת רירית הקיבה. התרופה גורמת להקלה מהירה בסימפוטמים ולפיכך נמצאת בשימוש רחב גבוה ויכול לגרום לשילשולים והפרעות במלחים בגוף.