אוסטיאופורוזיס מכונה "בריחת סידן מהעצם".
תהליך פירוק ובנייה של תאי העצם מתרחשים כל הזמן, בעצם אוסטיאופורוטית, תהליך קצב פירוק העצם מהיר יותר מהבנייה, ולכן נגרמים חללים בתוך העצם וכתוצאה מכך סיכון גבוה לשברים.
תהליך הידלדלות העצם מתרחש בשקט, עד אשר מתרחש השבר.
איך אפשר לאבחן מחלת אוסטיאופורוזיס?
צפיפות מסת העצם (BMD) היא גורם סיכון עיקרי לשברים כתוצאה מאוסטיאופורוזיס. לכן מדידת מסת העצם כמדד יחיד מהווה היום מדד מנבא אמין ביותר לחיזוי שברים.
מדידת צפיפות עצם בשיטה DEXA, היא הבדיקה היחידה המומלצת לאבחון אוסטיאופורוזיס. מודדים את צפיפות העצם של החוליות המותניות והירך ובנוסף, ניתן למדוד גם בשורש כף היד.
מומלץ לבצע את הבדיקה בכל הנשים והגברים מעל גיל 60 ובנשים צעירות יותר אחרי גיל המעבר באם יש גורמי סיכון, כמו שבר קודם, סיפור משפחתי ונוכחות מצב רפואי הגורם לאוסטיאופורוזיס משנית.
מה הם ההמלצות לטיפול בויטמין D?
חסר בויטמין D שכיח באוכלוסייה המבוגרת. ויטמין D מאוד חיוני לספיגת סידן במעיים .
ע"פ ארגון האוסטיאופורוזיס הבין לאומי, כמות ויטמין D המומלצת לבני 50 שנה ומטה היא 600-800 יחידות ליום, ואילו כמות ויטמין D המומלצת לבני 50 שנה ומעלה (גברים ונשים) היא 800-1000 יחידות ליום .
לגבי מצב חסר, אין הסכמה לגבי מינון הויטמין D שיש לתת, אופן המתן והמעקב הרצוי. אנו שואפים להביא לרמה בדם מעל 30 נגרם, (או 75 ננומול).
מתן ויטמין D הוכח כמפחית אירועי שברים בצוואר הירך ושברים אחרים מחוץ לחוליות.
איך ניתן לסייע לחולה אוסטיאופורוזיס בנוסף לטיפול התרופתי?
טיפול לא תרופתי – תזונה נכונה חשובה לשמירת בריאות העצם, וזו כוללת תזונה מועשרת בפירות וירקות, כמות חלבונים מספקת (הגבלה בחלבון מהחי) וצריכה מספקת של סידן וויטמין D. מומלצת צריכה של 1200 מג' סידן ו-800 יחידות ויטמין D ביום. עדיפה צריכת סידן מהמזון, אך כאשר יש קושי בצריכה מספקת , מומלצת השלמה בתוספי סידן .
פעילות גופנית פיזית חשובה בשל השפעותיה החיובית על בניית העצם. מומלצת פעילות גופנית נושאת משקל. נמצא שבנשים המקפידות על הליכה יומית קבועה, הסיכון לשברים קטן ב- 30%. כמו כן יש חשיבות לפעילות גופנית במניעת נפילות . מניעת נפילות היא טיפול בסיסי למניעת שברים. ניתן להפחית את הסיכון לנפילות על ידי שינוי והפחתה של התרופות הניטלות, תיקון ליקויי ראייה ושמיעה, פעילות גופנית לחיזוק היציבות. כמו כן יש חשיבות רבה להתאמת סביבת הבית, חיזוק שטיחים לרצפה או הסרתם, התקנת מאחזים בחדרי הרחצה והשירותים, תאורה מתאימה ועוד.
במי לטפל ואילו טיפולים תרופתיים קיימים היום?
מקובל היום להתחיל טיפול בחולים כאשר בבדיקת צפיפות העצם נצפתה אוסטיאופורוזיס, או בחולים עם צפיפות עצם בטווח האוסטיאופתיה (ירידה קלה של צפיפות עצם) ושבר כתוצאה מאוסטיאופורוזיס בעבר ובחולים עם גורמי סיכון מרובים לשבר. הערכה קלינית אישית של גורמי הסיכון ומדדים אובייקטיביים של צפיפות עצם נחוצים לאיתור החולים שייהנו מהתערבות טיפולית להפחתת התחלואה והתמותה.
טיפול תרופתי לאוסטיאופורוזיס כולל תוספי סידן ווטימין D, תרופות אנטירסורפטיביות ( מאטות פירוק העצם)- ביספוספונטים, תרופות הנפוצות ביותר בטיפול: (Fosalan, Fosovance ) Alendronate ,(Actonel) Risedronate Zoledronic Acid (Aclasta).
בנוסף,Evista היא תרופה שמאטה את פירוק העצם ומתאימה לגילאים צעירים יותר.
ה- Forteo היא התרופה היחידה בעלת השפעה אנבולית על העצם (מאטה פירוק עצם ובונה עצם חדשה)
לאחרונה נוספו לרשימת התרופות שתי תרופות חדשות שנכנסו לסל , הם – Strontium (Protelos), Denosumab (Prolia) – מאטות את פירוק העצם.
כאמור יש מגוון רחב של תרופות והרופא בוחר לכל מטופל את התרופה המתאימה לו ביותר.
טיפול שיניים
אני אמורה לטפל בשיניים, ורופא השיניים לא מוכן לעשות עקירת שן מכיוון שאני מטופלת ב-FOSALAN, מה אני אמורה לעשות?
בשנים האחרונות יש דיווחים על נמק של הלסתות - דלקת כרונית ומנסים לקשור סיבוך קשה זה לטיפול ממושך בביספוספונטים.
הסיבוך יכול להופיע באחוז מסוים לאחר טיפול בביספוספונטים לווריד במינונים גבוהים בחולים בעיקר עם ממאירויות שונות. כאשר הטיפול מתבצע אחת לשנה במינון נמוך, כמו לחולי אוסטיאופורוזיס, השיעור לסיבוך נמוך בהרבה.
חשוב לציין, שחולים המטופלים בביספוספונטים בכדורים הסיבוך נדיר ביותר. מומלץ לבצע התייעצות עם רופא שיניים על מצב בריאות הפה לפני התחלת טיפול בביספוספונטים.
ההמלצות הן לחולים המטופלים בביספוספונטים מעל שלוש שנים ואמורים לבצע טיפול שיניים פולשני, להפסיק טיפול תרופתי בביספוספונטים למשך שלושה חודשים, ולבצע בדיקת דם לשחלוף העצם ובהתאם לתוצאות הבדיקה ניתן להחליט האם ניתן לבצע את הטיפול הפולשני. מומלץ להקפיד לאחר הטיפול הפולשני של השיניים על היגיינה טובה של חלל הפה.
