עצירות הינה בעיה שכיחה בגיל הילדות. כ-3% מהפניות לרופאי הילדים וכ-25% מהפניות לגסטרואנטרולוג ילדים מקורן בעצירות. הבעיה שכיחה גם בגיל המבוגר אך יש הבדלים משמעותיים בגישה האבחנתית ובגישה הטיפולית.
מהי עצירות?
כדי להגדיר מהי עצירות אנו צריכים להבין מהם הרגלי יציאה נורמאלים. התדירות הנורמאלית היא 4 יציאות ליום בשבוע הראשון לחיים, התדירות יורדת בהדרגה ל-2 יציאות ביום בגיל שנתיים ובגיל 4 התדירות הממוצעת הינה יציאה אחת ליממה והיא נשארת ללא שינוי בהמשך. יש לזכור שלתינוקות יונקים יש יותר יציאות בדרך כלל לעומת תינוקות הניזונים מתחליפי חלב. לתינוקות יונקים ייתכנו יציאות בטווח נורמאלי שבין 7 יציאות ביום ליציאה אחת בשבוע. יש לזכור שגם יציאה אחת בעשרה ימים בתינוק יונק הינה מצב נורמאלי כל עוד התינוק נינוח, לא סובל מהקאות או בטן תפוחה ומעביר צואה רכה. התדירות הנורמאלית במבוגרים היא בטווח שבין 3 יציאות ביום ל-3 יציאות בשבוע. נתונים אלה מתייחסים לנורמות סטטיסטיות ולא לגורמים חשובים כמו גודל היציאה, מוצקות קשה/רך או הקושי להעביר צואה. למילה עצירות משמעות שונה אצל כל אדם ולכן קיים קושי בהגדרה. עצירות מוגדרת כמצב שבו יש קושי או מיעוט במתן צואה הנמשך מעל שבועיים. יש לשים לב שלא מדובר על מספרים ונפחים אלא על שינוי בהרגלים.
מהן הסיבות לעצירות?
עצירות היא סימפטום ויכולה לנבוע מסיבות רבות. ברוב המקרים העצירות הינה פונקציונאלית ולא נובעת ממחלה. עצירות פונקציונאלית מתרחשת כאשר יש יציאה גדולה הגורמת לאי נעימות או כאב ואז הילד נמנע מללכת לשירותים באופן רצוני כדי להימנע מתחושות אלו. הסיבות ליציאה גדולה מהרגיל ייתכנו עקב שינוי בהרגלי אכילה כמו מעבר לתחליפי חלב, הרגלי תזונה החסרים במזון עשיר בסיבים תזונתיים, מיעוט בשתייה, בעת תהליך הגמילה מחיתולים, במעבר לסביבה בה השירותים זרים (בית ספר או גן) או דחיית הליכה לשירותים עקב משחק.
כך מתחיל מעגל סגור המביא בסופו לעצירות כרונית, כאשר הצואה שוהה במעי הגס הסופי (רקטום) הגוף סופג את המים מתוכה ואז היא מתקשה יותר, גדלה בנפחה ותביא לכאב רב יותר בעת יציאה. בנוסף עלול להיווצר סדק (פיסורה) בפי הטבעת הגורם אף הוא לכאבים ומחמיר את נטיית הילד להימנע מיציאה. לעיתים הילד הנמנע מיציאה מחשש לכאב נע בתנועה דמוית "ריקוד", כאשר מופיע גירוי למתן צואה, הילד כדי למנוע את הכאב צורח,סוגר את פי הטבעת ע"י הצמדת הישבנים תוך כדי עמידה על קצות האצבעות. אגירת צואה ברקטום מביאה להרחבה שלו ולירידה בדחף למתן צואה. בשלב זה, תתכן בריחת צואה אשר גורמת לילד, בנוסף לכל, בושה וחרדה ומביאה לאי נעימות בגן או בבית הספר.
למרות שברוב המקרים הסיבה לעצירות הינה פונקציונאלית, צריך לזכור שלעיתים העצירות נובעת מבעיה אנטומית מולדת כמו פגמים בחוט השדרה או מחלת הרשפרונג שהינה פגם בהווצרות המערכת העצבית במעי, תת פעילות של בלוטת התריס ושינויים במלחים בדם. במקרים אלו בדרך כלל העצירות קשה יותר ולא מגיבה לטיפול, אלא אם טיפלנו בבעיה הבסיסית.
כיצד נזהה שהילד סובל מעצירות?
1) הילד בוכה בעת יציאה
2) כשמופיעים פסי דם על הצואה
3) הילד מתלונן על כאבי בטן או כאבים בפי הטבעת
4) הילד מתלונן על נפיחות בבטן או חוסר תאבון
5) כאשר מופיעה התלכלכות (יציאה בלתי רצונית)
כיצד נטפל בעצירות?
1) אכילת מזון עשיר בסיבים
2) שתייה מרובה
3) יצירת התניה ליציאות לאחר ארוחות – הקנית הרגלי יציאה, כולל בניית מערכת פרסים שתעודד את הילד.
4) שימוש במרככי צואה –יש להימנע משימוש בשמן פרפין בפעוטות, "אבילק" נוח לשימוש אך עשוי לגרום לריבוי גזים, "פגלקס" או "נורמולקס", אבקה שנמסה בקלות כמעט ללא תופעות לוואי.
5) להימנע ככל האפשר מנרות וחוקנים אשר יוצרים אצל הילד פחד יתר הקשור לאזור הבעייתי מראש.
לסיכום, מדובר בבעיה רפואית שכיחה, אשר ברובה קשורה בתופעה פיזיולוגית שכיחה אך יש לשלול בעיה רפואית ברקע. הגישה דורשת השתתפות פעילה של ההורים והילד בכל שלבי הטיפול. במקרים הכרוניים בהם הטיפול אינו עוזר יש לפנות לבירור אצל גסטרואנטרולוג ילדים.
