מידע על מחלות
  • ד"ר איילת אביטל מגן, רופאה בכירה במערך הפסיכיאטריה (בריאות הנפש)

אוטיזם

אוטיזם מתאפיין בהתפתחות לקויה או חריגה מאוד בתחומי: תפקוד חברתי, תקשורת ושפה, תחומי עניין מצומצמים וקושי בקבלת שינויים, החל מהילדות המוקדמת ולכל אורך החיים.

בקיצור

1.

אוטיזם זו הפרעה שמאופיינת בפגיעה בשלושה תחומי התפתחות: תפקוד חברתי, תקשורת ושפה, תחומי עניין מצומצמים וקושי לקבל שינויים.

2.

המונח "אוטיזם"- "התנתקות מן המציאות", נטבע כדי לציין את הסתגרותם של הילדים בתוך עולם פנימי.

3.

ממצאים מחקריים רבים מצביעים על כך שהגורמים לאוטיזם הם ביולוגיים.

​אוטיזם זו ההפרעה החמורה ביותר בקבוצה של לקויות התפתחות הנקראות "הפרעות התפתחות נרחבות" (PDD). הפרעות אלה מאופיינות בפגיעה בשלושה תחומי התפתחות:
א. תפקוד חברתי – היכולת לאינטראקציה בין - אישית
ב. תקשורת ושפה
ג. תחומי עניין מצומצמים ולעיתים מוזרים, והתנהגות חזרתית עם קושי לקבל שינויים.
אוטיזם מתאפיין בהתפתחות לקויה או חריגה מאוד בכל שלושת התחומים האלו, החל מהילדות המוקדמת ולכל אורך החיים.

ההפרעה תוארה לראשונה בשנת 1934 על ידי הפסיכיאטר ליאו קאנר. הוא תיאר קבוצה של 11 ילדים שהיו חסרי יכולת להתייחס לאחרים. ילדים אלה נצמדו להתנהגויות מוזרות וחוזרות על עצמן כגון ניפנוף ידיים, הטחת הראש בקיר או ריצפה, עיסוק מוזר בחפצים (למשל משחק במכונית צעצוע בו הילד גורם לגלגל להסתובב ומביט בו שוב ושוב, אך לא מתייחס לחפץ השלם כמכונית, כמו שילדים משחקים בד"כ). לילדים היו הפרעות קשות בהתפתחות השפה, כגון אקולליה (במקום לענות הילד חוזר על המילים שנאמרו לו), והעדר יכולת לדבר על עצמם בגוף ראשון. בשנת 1944 פרסם אספרגר תיאור של ארבעה ילדים עם קושי בהשתלבות חברתית, בתקשורת הלא מילולית, בהתייחסות אמפטית, עם סרבול מוטורי, עיסוק בנושאים בלתי שגרתיים והפרעות בהתפתחות השפה. על שמו נקראת תסמונת אספרגר, שגם כן שייכת לקבוצת ה-PDD.
ילדים אוטיסטים חיו גם לפני כן. הם סווגו בדרך כלל כלוקים בפיגור, או בהפרעה רגשית. למשל, ההפרעה כונתה "סכיזופרניה של הילדות", וחלק מהילדים אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים.
המונח "אוטיזם", במשמעות של "התנתקות מן המציאות", נטבע כדי לציין את ההסתגרות של הילדים האלו בתוך עולם פנימי.
תיאוריות היסטוריות הסבירו כי אוטיזם נובע מתהליכים פסיכולוגיים, והדגישו את תפקיד ההורים (במיוחד האם) בגרימת ההתנתקות של הילד. כלומר - תיאוריות אלו טענו כי האוטיזם נגרם בשל כשל בהיקשרות הילד לאמו. כיום, ממצאים מחקריים רבים מצביעים על כך שהגורמים לאוטיזם הם ביולוגיים, שרובם מתרחשים בתקופת ההתפתחות העוברית טרם הלידה. ישנו מרכיב גנטי (ולכן במשפחה שיש בה ילד אוטיסט, יש סיכוי גדול יותר שיוולד ילד נוסף עם הבעיה, מאשר במשפחות אחרות) וישנם גורמים נוספים הקשורים לנדידת תאי המח בשלבי התפתחותו של העובר, ונמצאים בשנים האחרונות במחקר מאסיבי להעמקת ההבנה לגביהם.

ביטויים מוקדמים של ההפרעה

ההתפתחות החברתית התקינה מתאפיינת בנטייה ברורה של התינוק/פעוט להתייחס לאחר, לחפש את מבטו ואת תגובותיו, לשתף בתחושות של שמחה, הפתעה או מצוקה. תקשורת בינאישית מופיעה כבר בחודשים הראשונים לחיים. לפני שהתינוק מתחיל לדבר, כבר יש לו מגוון של התנהגויות, הבעות פנים ומחוות, וגם סוגים שונים של קולות. כל אלו מאפשרים תקשורת לא-מילולית. בהמשך (סביב גיל שנה) מתחיל שימוש בשפה מילולית.
בנוסף להתנהגויות המופנות כלפי מבוגרים, תינוקות ופעוטות מראים עניין בבני גילם ומתקרבים אליהם, החברותיות מתפתחת באופן ספונטני, ללא צורך בתנאים מיוחדים. בגילאי הגן מתפתחת ההבנה שקיימות אצל הזולת כוונות, מחשבות ורגשות. זה מאפשר יכולת לאמפתיה ולהדדיות בקשר וכן יכולת לצפות את תגובת הזולת.
אצל ילדים עם PDD יש פגיעה ביכולת ליצור קשרים ולתקשר עם האחר, אשר באה לידי ביטוי לפני גיל שלוש. הליקוי קיים בעיקר מול בני גילם. בהתאם לחומרת הפגיעה, ילדים אלה יכולים ליצור מידת מה של אינטראקציה עם מבוגרים, בייחוד ההורים, בזכות הנטייה של מבוגרים להתכוונן לילדים, אך האינטראקציה והתקשורת מוגבלות. הילד מצליח לדאוג שהמבוגר יספק את צרכיו, אך נשאר חסר יכולת להדדיות ולאמפטיה. ילדים אלה אינם מישירים מבט – לא מחפשים קשר עין, הם אינם מצביעים בזמן, הם לא יוזמים תקשורת, הם לא מחקים מחוות או הבעות, המלמול מופיע מאוחר ובמידה פחותה מבני גילם. חלק מהילדים עם אוטיזם לא מפתחים כלל שפה מילולית (כ-50 אחוז מהילדים) וכאשר היא קיימת, היא פגועה (מדברים באינטונאציה ובהקשרים ובניית משפט שהם חריגים). בנוסף, מופיעות התנהגויות שחוזרות על עצמן ונטייה לגרייה עצמית. לא מתפתחת יכולת למשחק דמיון, ועל כן המשחק שלהם חזרתי ומצומצם.
כמחצית מהילדים עם אוטיזם לוקים בפיגור שכלי. יכולת התפקוד הכללית מושפעת משילוב היכולות והלקויות של כל ילד. חלק מהילדים יגיעו לעצמאות מסויימת וחלקם ייזדקקו לטיפול כל חייהם.
בנוסף, ישנם מאפיינים שכיחים שאינם חלק מהגדרת התיסמונת.
בד"כ ההפרעה מלווה בקשיים בויסות הפיזיולוגי והרגשי, כגון:
- קשיים בוויסות של מחזורי העירות והשינה.
- רגישות יתר תחושתית. לילד תגובות חריפות (עודף או חוסר רגישות) לגירויים של החושים: קול, אור, מגע, ריח וטעם. לדוגמה - ילד שלא סובל שנוגעים בו, ילד שנקלע למצוקה עזה כששומע רעש, או: משיכה לגירויים מסוג מסוים (למשל: הסתחררות).
- אימפולסיביות, תוקפנות, התפרצויות זעם או פגיעה עצמית (הכאה בראש, או נשיכת היד).
- הפרעות באכילה: מגוון מזונות מצומצם ביותר, או הכנסה לפה ובליעה של דברים שאינם מזון.
- התפרצויות צחוק ובכי ללא סיבה נראית לעין, יחד עם חוסר כל תגובה רגשית נראית לעין למצבים שצפויה בהם תגובה שכזאת.

מאפיינים שכיחים נוספים

קשיים מוטוריים (היפראקטיביות ואו מסורבלות)
ליקויי למידה והפרעה בקשב
חוסר מודעות לסכנות, או להפך - פחדים קשים בתגובה לעצמים וגירויים בלתי מזיקים
אצל חלק מהלוקים באוטיזם קיימים פערים בין תחומי תפקוד. למשל, נער שאינו מדבר, אבל מצייר ציורים מדהימים ביופיים וברגישותם, או מנגן ברמה גבוהה. כישורים יוצאי-דופן כאלו נקראים גם "איים של יכולת"
יכולים להיות בתחום הציור, המוזיקה, חישובים שונים (למשל חישובי תאריכים), או זכרון מדויק וארוך טווח לפרטים.