הקידמה הטכנולוגית בכלל והמרחב הוירטואלי של האינטרנט בפרט, פותחים בפני המשמתמשים בהם אפשרויות שאפילו לא חלמנו עליהם עד לפני שנים ספורות. הילדים הצעירים גדלים לתוך מציאות בה קיומן של אפשרויות אלו הוא חלק טבעי ממציאות חייהם בעוד חלק מהמבוגרים שלא שותף לחוויית עולמות התוכן שמציע האינטרנט, נשאר בהלם תרבותי מתמשך, שהקושי להתגבר עליו הולך וגדל.
רבות נכתב על כך שבצד האפשרויות הנפלאות לרכישת ידע בלתי מוגבל כמעט, פיתוח היצירתיות, וההנאה, ישנן גם סכנות רבות הגלומות בעולם התוכן של האינטרנט. השימוש באינטרנט עלול להיות ממכר ולפגוע בתפקוד שלנו בדומה לכל התמכרות אחרת. כמקום המחליף את מגרש המשחקים או את הרחוב, השימוש באינטרנט עלול לחשוף את הצעירים לתכנים שאינם מתאימים לגילם, להיות כאלה המעוותים את התפישה במקרה הטוב או טראומטיים, במקרים קשים יותר.
ידוע למשל שחשיפה לתכנים פורנוגרפיים בגיל צעיר או לתמונות זוועה עלולה לגרום לעיוות בתפיסה של אינטימיות ויחסי מין, לחרדה ואפילו לתגובות פוסט טראומטיות קשות. בדומה למגרש משחקים הרחוק מעיני ההורים, המחשב עלול היות המקום בו מנצלים ופוגעים לרעה בילדינו מבלי שנוכל לגונן עליהם. הפוגעים יכולים להיות מבוגרים שינצלו את תמימות הילדים לצורך סיפוק צרכיהם הסוטים, אולם כולנו זוכרים גם אירועי החרמה של ילדים שהסתיימו באסון.
רבים שואלים את ה"מומחים" כיצד נכון להתמודד עם הסכנות הללו מבלי לפגוע ביחסים עם הילדים ומבלי למנוע מהם גישה לעולמות התוכן שעוזרים להתפתחותם. עצם הפנייה ל"מומחה" חיצוני הוא חלק משמעותי מהבעייה שנוצרה בצד ההתפתחויות הטכנולוגיות. הקצב של הההתפחויות הללו הוא כל כך מהיר בעוד ההסתגלות שלנו לשינויים נותרה איטית והצורך ללמוד במאמץ את מה שילדינו עושים בקלות רבה כל כך כטבע שני מול המחשב, גורמים לנו לעיתים לחרדה משתקת, להמנעות, לויתור, לאובדן הביטחון שלנו וההכרה בחשיבות תפקידינו ההוריים.
כדי לדעת איך להתמודד עם סכנות האינטרנט לא באמת צריך להיות איש מקצוע. אנחנו צריכים פשוט למלא את תפקידנו ההוריים. הקידמה והמחשב הם לא ההורה החדש, ולא יכולים להיות תחליף לסמכות שלנו, וליכולת שלנו לדעת מה טוב ומה רע עבור ילדינו, וליכולתנו להדריך אותם ולגונן עליהם. בעולם שהגבולות בו פרוצים יותר מאי פעם, הילדים זקוקים יותר מתמיד למי שיראה להם מהו גבול.
ברמה המעשית זה אומר בפשטות, שיש מקום להגביל את "שעות המסך", למרות שזה נורא נוח כשהם שקטים ועסוקים לכאורה. לעודד את הילדים לפעילויות חברתיות אמיתיות ולפעילות גופנית מחוץ לבית. זה אומר להמשיך לשאול אותם מה שלומם, לזהות מה מצב הרוח שלהם היום, לשאול אותם מה קרה כשרואים שהוא לא טוב, או מדוע לא נפגשו עם החבר הטוב שלהם ושאר החבר'ה כבר שבוע. זה אומר לעבוד לידם כשהם מול המחשב, להתיישב לידם, ולהסתכל מדי פעם על המסך באופן לא חטטני, ולשאול בעניין מה הם עושים. זה אומר לוודא שהם יודעים מה מסוכן ולאילו אתרים אסור להם להכנס בשום אופן גם כאשר הם לבדם בחדר. זה אומר לשלוח אותם לישון בשעה סבירה בלילה ולבקש מהם לעשות הפסקה ממה שהם עושים במחשב אחר הצהריים ולעזור בבית במה שצריך כמו לרוקן מדיח או להשגיח על אחותם הקטנה כמה דקות.
בסופו של דבר, אלו הם הדברים הבונים באמת, יותר מכל מה שיכול להציע המחשב.
