גידולי מערכת העיכול
במרפאה מטפלים בחולים שאובחנו עם כל סוגי מחלות הסרטן המתפתחות במערכת העיכול:
1. גידולי הושט
2. גידולי הקיבה
3. גידולי הלבלב
4. גידולי הכבד
5. גידולי דרכי המרה
6. גידולי המעי הגס והחלחולת
7. גידולי פי הטבעת
8. גידולים נוירו-אנדוקריניים של מערכת העיכול
הטיפול והמעקב האונקולוגי אחר החולים בגידולים של מערכת העיכול, מבוצע על ידי צוות רב מקצועי של המערך האונקולוגי ושל מחלקות מטפלות נוספות במרכז הרפואי העמק.
למרות שקיים דמיון מסוים בין סוגי הסרטן המתפתחים לאורך מערכת העיכול, קיימת גם שונות, המחייבת התייחסות מקצועית שונה לכל סוג סרטן, בהתאם לאיבר שבו התפתח, דרגת ההתפשטות של המחלה ומצבו הכללי של המטופל.
כל חולה, מוצג בצוות רב מקצועי, הכולל מלבד הצוות האונקולוגי גם רופאים מתחום הכירורגיה, הגסטרואנטרולוגיה, הדמיה, רפואה גרעינית ופתולוגיה. הגישה הטיפולית נקבעת לאחר דיון רב מקצועי, בכל מצב המחייב זאת, בהתאם למורכבות של המחלה ומצבו והעדפותיו של המטופל.
השירות האונקולוגי לגידולי מערכת העיכול כולל בתוכו מערך של טיפול תומך החיוני להצלחת הטיפול. יעוץ של תזונאית, שירות סוציאלי, טיפולי רפואה משלימה.
במקרים רבים מומלץ גם על ביצוע פרופיל מולקולרי של הגידול, אשר עוזר בקביעת סוג הטיפול, כאשר המחלה אינה ניתנת לניתוח. הסבר מלא על הבדיקה ואפשרויות ביצועה במסגרת סל התרופות או מחוצה לו, יינתנו על ידי הרופא המטפל במרפאה.
סרטן הוושט
סרטן הוושט הוא סוג של סרטן המתפתח בתאים הפנימיים של הוושט, צינור המחבר בין הגרון לקיבה. גברים נפגעים ממנו יותר מנשים, והוא מהווה אחת מסיבות המוות הנפוצות מסרטן בעולם.
גורמי סיכון לסרטן הוושט
• עישון טבק.
• שתיית אלכוהול.
• מחלת ההחזר הקיבתי-ושטי (GERD).
• שינויים קדם-סרטניים בתאים הוושט (Barrett's Esophagus)
• השמנה
• זיהום בווירוס HPV (human papillomavirus)
בדיקה אנדוסקופית (גסטרוסקופיה): הליך שבו מוכנס צינור גמיש עם מצלמה (אנדוסקופ) דרך הגרון לוושט המטרה היא לבדוק את רירית הוושט, לאתר אזורים חשודים ולזהות סימנים מוקדמים של סרטן.
ביופסיה: במהלך הגסטרוסקופיה, נלקחת דגימת רקמה מאזורים חשודים.
אנדוסקופיה עם אולטרסונוגרפיה (EUS)
• שילוב של אנדוסקופיה ואולטרסונוגרפיה להערכת מידת החדירה של הגידול בשכבות של הוושט וקרבת הגידול לאיברים סמוכים או מעורבות של קשרי לימפה אזוריות .
• סי.טי (CT) של הצוואר, החזה, הבטן והאגן :סריקות ממוחשבות שמטרתן לזהות את התפשטות הגידול באיבר, בלוטות לימפה סמוכות ואף גרורות לאיברים אחרים בגוף.
ברונכוסקופיה בדיקה של הסניפים הראשיים של קנה הנשימה והמטרה ממנה לבדוק התפשטות סרטן הוושט לקנה הנשימה.
בדיקת PETCT (Positron Emission Tomography) בדיקה שבה מוזרק חומר רדיואקטיבי לגוף, ולאחר מכן מבוצעת סריקה כדי לזהות פעילות סרטנית בגוף, כולל גרורות באיברים הרחוקי מאזור התפתחות הגידול הראשוני.
בהתבסס על תוצאות אלו, הרופא יכול לקבוע את שלב המחלה ולהכין תכנית טיפול מתאימה. שלבי סרטן הוושט מסומנים באמצעות מספרים מ-0 עד IV, כאשר שלב IV מציין התפשטות למקומות אחרים בגוף.
טיפול בסרטן הוושט תלוי בסוג הגידול, שלב המחלה, המצב הכללי של החולה והעדפותיו.
ניתוח
• ניתוח להסרת גידולים קטנים: במקרים מסוימים של סרטן הוושט בשלבים מוקדמים, ניתן להסיר את הגידול באמצעות ניתוח אנדוסקופי.
• כריתת הושט (Esophagectomy): הסרת כל או חלק מהוושט. בהתאם למיקום וגודל הגידול, ישנן כמה שיטות כולל הסרת החלק המעורב בגידול מהוושט וחיבור הוושט הנותר לקיבה או למעי הדק.
• ניתוחים פליאטיביים: כוללים הסרת גידולים שגורמים לחסימה או התקנת סטנטים לשמירה על מעבר המזון בוושט.
כימותרפיה
• כימותרפיה ניאואדג'ובנטית: מטרתה לצמצם את הגידול לפני ניתוח. יכולה לשפר את תוצאות הניתוח על ידי הקטנת הגידול והקלה על הסרתו.
• כימותרפיה אדג'ובנטית: ניתנת לאחר הניתוח להרוג תאים סרטניים שנותרו ולמנוע הישנות המחלה.
• כימותרפיה למחלה מתקדמת: במקרים שבהם הניתוח אינו אפשרי, כימותרפיה יכולה לשמש כטיפול העיקרי.
טיפול קרינתי
• טיפול קרינתי חיצוני: מטרתו להרוג תאים סרטניים ולצמצם את הגידול. יכול לשמש לפני או אחרי ניתוח.
• טיפול קרינתי פליאטיבי: מטרתו להקל על סימפטומים ולשפר את איכות החיים.
• שילוב כימותרפיה וקרינה: עשוי לשפר את יעילות הטיפול, במיוחד בשלבים מוקדמים כאשר ניתוח עדיין אפשרי או כטיפול דפינטיבי .
טיפולים ביולוגיים ואימונותרפיה
• חוסמי HER2 למטופלים עם גידולים המבטאים יתר של HER2
• מעקבי נקודת בקרה: כגון Pembrolizumab ו Nivolumab, במקרים של סרטן מתקדם.
• טיפולים חדשים: במסגרת מחקרים קליניים, ייתכנו אפשרויות טיפול חדשות וחדשניות.
טיפולים פליאטיביים ותמיכה
• סטנטים להקלה על חסימת הוושט: לשמירה על פתיחות הוושט והקלה על קשיי בליעה.
• צינור תזונה (PEG): למטופלים שנתקלים בקשיים בבליעה או זקוקים לתמיכה תזונתית.
כל טיפול מותאם אישית למטופל, תוך שיקול של המאפיינים הספציפיים של הגידול, מצב החולה, והעדפותיו הטיפוליות.
סרטן הקיבה
סרטן הקיבה הוא סוג של סרטן המתפתח ברקמת הקיבה. הסרטן יכול להתפתח מכל השכבות של דופן הקיבה, אך הסוג הנפוץ ביותר הוא אדנוקרצינומה, שבו מקור התאים הוא מהתאים המפרישים ריר בקיבה.
סיבוכים וגורמי סיכון
• גורמי סיכון: כוללים זיהום בחיידק ה Helicobacter pylori, תזונה עשירה במזון מעובד או מעושן, עישון טבק, היסטוריה משפחתית של סרטן הקיבה, תסמונת גנטית כמו LYNCH SYNDROME ומצבים פתולוגיים כמו אנמיה פרניציוזית.
• סימפטומים: כוללים כאב בטן, בחילה, הקאות, ירידה במשקל ללא סיבה, תחושת שובע מהיר, או יציאות שחורות (מלנה), תפיחות בטנית ומיימת.
סוגים של סרטן הקיבה
סרטן הקיבה מחולק למספר סוגים, הנפוץ ביותר הוא אדנוקרצינומה. סוגים אחרים כוללים לימפומה של הקיבה, גידולי סטרומה במערכת העיכול (GIST), וקרצינומת תאי חותמת (Signet ring cell carcinoma).
אבחון סרטן הקיבה כולל שלבים שונים ומספר שיטות בדיקה:
בדיקת תלונות וסימפטומים
התהליך מתחיל בראיון רפואי ובדיקה גופנית. רופא ישאל על תלונות כמו כאב בטן, קושי בבליעה, הרזיה לא מוסברת, חוסר תיאבון, הקאות או צואה דמית.
בדיקות דימות
• גסטרוסקופיה: בדיקה אנדוסקופית שבה צינור דק עם מצלמה בקצהו מוכנס דרך הפה לקיבה. הרופא יכול לצפות בקירות הקיבה ולזהות נגעים חשודים.
• ביופסיה במהלך הגסטרוסקופיה: ניתן לקחת דגימות רקמה מאזורים חשודים לבדיקה פתולוגית.
• CT Scan של הבטן והאגן: מסייע לראות התפשטות של המחלה מחוץ לקיבה, לרבות בבלוטות הלימפה ובאיברים אחרים.
• אולטרסונוגרפיה אנדוסקופית (EUS): מאפשרת הערכה מדויקת יותר למידת החדירה של הגידול את שכבות דופן הקיבה ומעורבות של קשרי לימפה אזוריים ובמידה הצורך ניתן לדגום אותם.
בדיקות דם
• בדיקות כלליות: כולל ספירת דם, תפקודי כבד ואלבומין
• סמנים גידוליים: כגון CEA ו-CA 19-9, שיכולים להיות מוגברים בסרטן הקיבה אך אינם ספציפיים רק למחלה זו.
דימות נוסף ובדיקות
במקרים מסוימים, עשוי להיות צורך בבדיקות נוספות כמו PET CT להערכת התפשטות המחלה או ניתוח לפרוסקופיה להסתכלות ישירה על איברים הבטן והאומנטום.
האבחון המוקדם של סרטן הקיבה הוא קריטי, שכן בשלבים מוקדמים הסימפטומים עשויים להיות מעטים או לא קיימים, והטיפול בשלבים אלו יכול להיות יעיל יותר.
טיפול בסרטן הקיבה
הטיפול בסרטן הקיבה מתבצע בהתאם לשלב המחלה, מאפיינים היסטולוגיים של הגידול, ומאפיינים אישיים של המטופל. תכנית הטיפול כוללת ניתוח, כימותרפיה, קרינה, טיפולים ביולוגיים, או שילובים שלהם.
צוות רפואי מולטי-דיסציפלינרי
החלטות על תוכנית הטיפול לקחות על ידי צוות רופאים ממקצועות שונים, הכולל אונקולוגים, גסטרואנטרולוגים, מומחי הדמיה, מנתחים, ומומחי קרינה. צוות זה מתכנס בקביעות לקבוע את הגישה הטיפולית העדיפה לכל מטופל.
• סרטן הקיבה בשלב מקומי
• בשלבים מוקדמים, המטרה היא טיפול למטרת ריפוי מלא והקטנת הסיכון להישנות המחלה. הטיפול יכלול שילוב של ניתוח, כימותרפיה ולעיתים קרינה.
• ניתוח לסרטן הקיבה
• כריתה חלקית של הקיבה: הסרת חלק מהקיבה וקשרי הלימפה המקומיים, ולעיתים גם רקמות נוספות בקרבת הגידול.
• כריתת קיבה מלאה: הסרה של כל הקיבה, קשרי הלימפה המקומיים, ולעיתים גם רקמות נוספות בקרבת הגידול.
• טיפולים תרופתיים לסרטן הקיבה
• כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים: הרכב הטיפול יקבע בהתאם לסוג המחלה, שלב התפשטותה, ומצבו הכללי של החולה.
• תרופות כימותרפיות: ציספלטין, אוקסליפלטין, פלואורופירימידינים (כגון 5-FU או קסלודה), טקסנים (טקסול, טקסוטר), אירינוטקן.
• תרופות ביולוגיות: כמו טראסטוזומאב, למקרים עם ביטוי יתר של HER-2 ,TRASTUZUMAB DERUXICAN, RAMUCIRUMAB.
סרטן הלבלב
סרטן הלבלב הוא סוג של סרטן שמתפתח בלבלב, איבר שנמצא בבטן העליונה, מאחורי הקיבה. הלבלב ממלא תפקיד חשוב בעיכול המזון ובבקרה של רמות הסוכר בדם. סרטן זה ידוע בכך שהוא קשה לאבחון בשלבים מוקדמים ולעיתים מתגלה רק בשלב מתקדם.
גורמי סיכון:
• גיל מתקדם - הסיכון עולה עם הגיל.
• עישון - קיים קשר בין עישון לסיכון מוגבר לפיתוח סרטן הלבלב.
• היסטוריה משפחתית - סיכון מוגבר במיוחד אם קיימת היסטוריה של סרטן הלבלב במשפחה.
• פקטורים גנטיים - מספר תסמונות גנטיות כמו BRCA, תסמונת לינץ' ותסמונת מולטיפל אנדוקרינית סוג 1 (MEN1) עלולות להגביר את הסיכון.
• מחלות כרוניות בלבלב - כגון דלקת לבלב כרונית או ציסטות בלבלב.
• סוכרת - אנשים עם סוכרת עלולים להיות בסיכון גבוה יותר.
תסמינים
התסמינים של סרטן הלבלב לעיתים נראים דומים לתסמינים של מחלות אחרות במערכת העיכול ולכן עשויים להיות קשים לאבחון מוקדם. תסמינים נפוצים כוללים:
1. כאבים בבטן: לעיתים כאבים בחלק העליון של הבטן, אשר עשויים להתפשט לגב.
2. כהות והצהבה של העור והעיניים (צהבת): יכולה להופיע כתוצאה מחסימה של דרכי המרה.
3. שינויים בהרגלי היציאה כגון עצירות או שלשול, שעשויים להיות סימן לבעיות במערכת העיכול.
4. אובדן משקל לא מוסבר: רבים חווים אובדן משקל בלתי נמנע בלי שינוי משמעותי בדיאטה או בפעילות גופנית.
5. עייפות וחולשה: תחושה כללית של עייפות וחולשה שאינה עוברת.
6. שינויים בצבע הצואה והשתן: הצואה עשויה להיות בהירה והשתן כהה יותר מהרגיל.
חשוב לציין כי אלו תסמינים כלליים, ולא כל אדם עם סרטן הלבלב יחווה את כולם. מאחר והם דומים לתסמינים של מחלות אחרות, חשוב לעבור בדיקות רפואיות כדי לאבחן את הסיבה המדויקת לתסמינים.
אבחון סרטן הלבלב
1. בדיקות דימות:
• CT מכוון ללבלב: (Pancreatic Protocol CT) נותן תמונות מדויקות של הלבלב, מאפשר זיהוי גידולים והערכת התפשטות לכלי דם ואיברים סמוכים.
• MRI מכוון לכבד ודרכי מרה (MRCP): מספק תמונות ברזולוציה גבוהה של הלבלב ומערכת הניקוז.
• אולטרסונוגרפיה אנדוסקופית (EUS): מאפשרת הערכה מדויקת של הלבלב וביופסיה מדויקת מהגידול.
• ERCP (Endoscopic Retrograde Cholangiopancreatography): בדיקה המשלבת אנדוסקופיה וצילום רנטגן להערכת מצב המרה ומערכת הניקוז של הלבלב.
2. ביופסיה: לקיחת דגימת רקמה לבדיקה היסטולוגית לאימות האבחנה, בדרך כלל לא נדרש ביצוע ביופסיה במידה ומתחילים עם ניתוח.
3. בדיקות דם:
• סמן גידולי CA19-9: עלייה ברמות יכולה להעיד על נוכחות סרטן, אך יש להתייחס אליה בזהירות כי ישנם מצבים דלקתיים אחרים שבהם רמות ה-CA19-9 יכולות לעלות.
שלבי סרטן הלבלב והטיפול במתאים
1. Resectable: הסרטן מוגבל ללבלב, ללא מעורבות של כלי דם חיוניים או בלוטות לימפה מרוחקות. אין סימנים לגרורו מרוחקות. בדרך כלל מתחילים בניתוח ישר ללא טיפול קדם ניתוחי
2. Borderline Resectable הגידול קרוב או מערב כלי דם חשובים (כגון העורק המזנטרי העליון) אך עדיין ייתכן שניתוח יהיה אפשרי, במידה שהגידול יקטן לאחר טיפול נאואדג'ובנטי (Neoadjuvant Therapy)
3. Locally Advanced הסרטן התפשט לאיברים או כלי דם סמוכים באופן שנראה ש ניתוח לא יהיה אפשרי, במרבית המקרים. במצב זה מתחילים בטיפול כימותרפיה ו/או קרינה לפי התגובה ניתן יהיה עדיין לשקול ניתוח.
4. Metastatic הסרטן התפשט לאיברים רחוקים. הטיפול כאן הוא בעיקר פליאטיבי, כלומר להקלה על סימפטומים ושיפור איכות החיים הקוו הראשון לטיפול הינו כימותרפיה.
בירור גנטי וגנומי
הבירור הגנטי למטופלים עם סרטן הלבלב הוא חלק חשוב מתהליך האבחון והטיפול. הנה כמה נקודות מרכזיות:
1. זיהוי גרסאות גנטיות ספציפיות: בדיקות גנטיות יכולות לזהות גרסאות גנטיות או מוטציות שמשפיעות על התפתחות ותגובת הגידול לטיפולים. לדוגמה, מוטציות בגנים כמו KRAS, BRCA1, BRCA2, או PALB2 יכולות להיות רלוונטיות בהקשר של סרטן הלבלב.
2. התאמת טיפול: הבירור הגנטי יכול לסייע בהתאמת טיפולים ממוקדים יותר. תרופות מסוימות עשויות להיות יעילות יותר בטיפול בסרטן שמקורו במוטציות גנטיות מסוימות.
3. סיכון גנטי עבור קרובי משפחה: הבדיקה הגנטית יכולה לסייע בזיהוי סיכון גבוה יותר לפיתוח סרטן הלבלב או סוגי סרטן אחרים בקרב קרובי משפחה של המטופל.
4. המלצות לסקירה ולניטור: במידה ונמצא סיכון גנטי מוגבר, ייתכן שהרופא ימליץ על סקירות מוגברות או תכניות ניטור ספציפיות לקרובי המשפחה.
5. בחינת אפשרויות טיפוליות נוספות: במקרים של מוטציות גנטיות ספציפיות, ייתכן שהמטופל יהיה מועמד לניסויים קליניים או טיפולים חדשניים שלא היו זמינים אחרת.
סרטן כבד מסוג HCC
סרטן כבד מסוג HCC (קרצינומה הפטוצלולרית) הוא הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הכבד. הוא נובע בדרך כלל מתאי הכבד ולעיתים קרובות מתפתח ברקע של פגיעה כרונית בכבד, כמו צירוזיס או הפטיטיס כרונית. קרצינומה הפטוצלולרית נפוצה יותר בגברים מאשר בנשים, ושכיחותה גבוהה בקרב אנשים בעלי רקע של צירוזיס הכבד.
גורמי הסיכון לסרטן ראשוני בכבד כוללים:
• צירוזיס של הכבד: הסיבה הנפוצה ביותר ל-HCC. צירוזיס יכולה להיווצר עקב שימוש רב באלכוהול, זיהום כרוני בנגיף ההפטיטיס B או C, ומצבים מטבוליים כגון השמנת יתר.
• זיהום כרוני בנגיף ההפטיטיס B או C אלה גורמים לדלקת כרונית בכבד ולצירוזיס, המגבירים את הסיכון לפיתוח HCC
• שימוש ממושך באלכוהול: יכול לגרום לצירוזיס ולהגביר את הסיכון לHCC
• תזונה: חשיפה לאפלטוקסינים (רעלנים מסוימים שמפיקים עובשים) דרך התזונה, בעיקר במדינות מתפתחות, יכולה להגביר את הסיכון.
• מחלות גנטיות: מחלות גנטיות מסוימות יכולות להגביר את הסיכון לפיתוח HCC
האבחון של קרצינומה הפטוצלולרית (HCC), הסוג הנפוץ ביותר של סרטן כבד, מתבצע בדרכים הבאות:
1. היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית: רופא ישאל על היסטוריה רפואית ותסמינים כגון כאב בטן, ירידה במשקל, עייפות וכו'. כמו כן, ייתכן שהרופא יבצע בדיקה גופנית כדי לחפש סימנים של צהבת או הגדלת כבד.
2. בדיקות דם: בדיקות דם משמשות לבדוק את פונקציית הכבד ולזהות סימנים ביולוגיים (ביומרקרים) המעידים על סרטן כבד, כמו אלפא-פטופרוטאין (AFP)
3. דימות רפואי:
• סריקת אולטרסונוגרפיה: לעיתים נעשית כבדיקת סקר או לאיתור גידולים בכבד.
• בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת CT : מספקת תמונות מפורטות של הכבד ויכולה לזהות גידולים.
• בדיקת תהודה מגנטית MRI: גם היא יכולה לספק תמונות מפורטות ומדויקות של רקמות ומבנים בכבד.
4. ביופסיה: לקיחת דגימת רקמה מהכבד לבדיקה מיקרוסקופית. זוהי הדרך הבטוחה ביותר לאבחן סרטן כבד, אך היא נעשית לעיתים רק אם הבדיקות האחרות אינן מספיקות לאבחון מוחלט.
השלב הבא לאחר האבחון כולל קביעת שלב הסרטן ותכנון אסטרטגיית הטיפול המתאימה. התכנון נעשה בהתאם לגודל הגידול, התפשטותו, פונקציית הכבד של המטופל, ומצבו הכללי של המטופל.
שלב המחלה של קרצינומה הפטוצלולרית (HCC), מתואר על פי גודל הגידול, ההתפשטות שלו לאיברים סמוכים או לבלוטות לימפה, ונוכחות של גרורות (מטסטזות) בחלקים אחרים של הגוף. השלבים מחולקים בדרך כלל מ-I עד IV:
1. שלב I: גידול יחיד שלא התפשט לבלוטות לימפה או לאיברים אחרים.
2. שלב II: או גידול יחיד שהתפשט לבלוטות לימפה הקרובות או גידולים מרובים בכבד, כל אחד קטן מ-5 ס"מ.
3. שלב III: חולק לתת-שלבים:
• שלב IIIA: גידולים מרובים בכבד, אחד או יותר מהם גדול מ-5 ס"מ.
• שלב IIIB: גידול שחדר לעורקים הגדולים של הכבד.
• שלב IIIC: גידול שחדר לאיברים הסמוכים, למעט המעי הגס, או גידולים שהתפשטו לבלוטות לימפה הקרובות.
4. שלב IV: גרורות באיברים רחוקים, כגון הריאות, העצמות או המוח.
לכל שלב יש השפעה על אסטרטגיית הטיפול ועל הסיכויים לריפוי או לשליטה במחלה.
תכנון הטיפול בסרטן ראשוני בכבד מתמקד במספר שיקולים חשובים:
1. שלב המחלה: מסווג על פי גודל הגידול, מספר הגידולים, ההתפשטות לבלוטות לימפה או לאיברים אחרים, ונוכחות גרורות (מטסטזות) בחלקים אחרים של הגוף.
2. מצב בריאותי כללי ותפקוד הכבד: בדיקת מצב בריאותי כללי, כולל תפקודי כבד, כדי להעריך את יכולת החולה לעבור טיפולים מסוימים.
3. מחלות מוקדמות ותנאים רפואיים נוספים: ניתוח ההיסטוריה הרפואית של החולה, כולל מחלות כרוניות כמו דלקת כבד כרונית או הפטיטיס, שעלולות להשפיע על טיפול הסרטן.
4. גיל ומצב פיזיולוגי: גיל החולה ומצבו הפיזיולוגי חשובים בהתאמת סוג הטיפול ועוצמתו.
5. העדפות והשקפות אישיות: דיון עם החולה ומשפחתו לגבי אפשרויות הטיפול, ציפיות, חששות והשקפות אישיות.
טיפולים עיקריים לסרטן ראשוני בכבד כוללים מספר אפשרויות, כל אחת עם היתרונות והאתגרים שלה:
ניתוח בסרטן כבד מסוג HCC (הפטוצלולר קרצינומה) הוא אחד מהטיפולים העיקריים לגידולים ראשוניים בכבד. הניתוח יכול להיות רלוונטי במקרים בהם הגידול מצוי בשלב ראשוני ולא התפשט למקומות אחרים בגוף. כמה פרטים חשובים על ניתוח בסרטן כבד מסוג HCC:
1. סוגי הניתוחים:
• הסרת הגידול: ניתוח להסרת הגידול בלבד.
• כריתה חלקית של הכבד: הסרת חלק מהכבד שבו נמצא הגידול.
• השתלת כבד: במקרים שבהם הכבד נפגע באופן קשה, ייתכן צורך בהשתלת כבד.
2. קריטריונים לניתוח: החולה צריך להיות במצב גופני טוב ובעל תפקוד כבד סביר, כדי שיוכל לעבור את הניתוח בבטחה.
3. מטרת הניתוח: במקרים בהם הגידול מצוי בשלב מוקדם וניתן להסרה, הניתוח יכול להיות ניסיון לריפוי.
4. תוצאות ותוחלת החיים: במקרים בהם הגידול נמצא בשלב מוקדם והוסר באופן מלא, התוצאות עשויות להיות טובות יותר, עם תוחלת חיים משופרת.
5. סיכונים ותופעות לוואי: כל ניתוח כירורגי מסוג זה כרוך בסיכונים, כולל דימומים, זיהומים, ובעיות בתפקוד הכבד לאחר הניתוח.
6. החלמה ושיקום: תקופת החלמה לאחר ניתוח כבד עשויה להיות ארוכה ודורשת ניטור רפואי קפדני, כולל בדיקות תקופתיות למעקב אחר תפקוד הכבד ולזיהוי מוקדם של סימנים לחזרת המחלה.
חשוב לדון בכל אפשרויות הטיפול והשיקולים הקשורים בניתוח עם צוות רפואי מומחה, כדי להבין את היתרונות, החסרונות, והסיכונים הכרוכים בניתוח לסרטן כבד מסוג HCC
טיפול מכוון (ממוקד מטרה)
כולל שימוש בתרופות המכוונות לתאי סרטן ספציפיים או למסלולי הגדילה שלהם.
טיפול מקומי וממוקד בגידול הסרטני
טיפול באמבולזציה:
הטיפול באמבולזציה הוא שיטה נפוצה לטיפול בסרטן הכבד, במיוחד בסרטן הפטוצלולרי (HCC). הנה כמה נקודות עיקריות על הטיפול באמבולציה:
מהות הטיפול: האמבולציה היא שיטה מינימלית פולשנית שבה מפסיקים את אספקת הדם לגידול הסרטני בכבד, מה שמביא להרעבת הגידול וכתוצאה מכך, הקטנה והרס שלו.
סוגי האמבולציה:
• אמבולציה טרנסארטריאלית (TAE): חסימת כלי הדם המזינים את הגידול על ידי שימוש בחומרים הסותמים את כלי הדם.
• כימו-אמבולציה (TACE): שילוב של חסימת כלי הדם והזרקת כימותרפיה מקומית ישירות לגידול.
• אמבולציה רדיו-אקטיבית (TARE): שימוש בחומרים מסתמים המכילים חומר רדיואקטיבי.
2. התאמת הטיפול: האמבולציה מתאימה לחולי סרטן כבד בשלבים מסוימים, בעיקר כאשר הסרטן לא התפשט מחוץ לכבד.
3. יישום הטיפול: הטיפול מתבצע באמצעות קטטר שמוכנס דרך כלי דם ברגל או ביד ומועבר לכלי הדם המזינים את הגידול בכבד.
4. יתרונות: האמבולציה מאפשרת להפחית את גודל הגידול ולשלוט במחלה, ולעיתים גם להקל על תסמינים.
5. סיכונים ותופעות לוואי: יכולים לכלול כאב, חום, תגובה תרופתית (סינדרום פוסט-אמבולציה), דימום, ופגיעה ברקמת הכבד הבריאה.
6. תוצאות ומעקב: יש לעקוב אחר המטופלים לאחר הטיפול באמבולציה כדי לבדוק את התקדמות המחלה ולטפל בכל הסיבוכים או בחזרה של הגידול.
במקרים מסוימים, הטיפול באמבולציה יכול לשמש כטיפול מכין לפני ניתוח או כטיפול חלופי, כאשר ניתוח אינו אפשרי. מומלץ לדון עם הרופא המטפל על האופציות הטיפוליות השונות, הסיכונים, והתוצאות הצפויות.
אבלציה הטיפול באבלציה הוא שיטה לטיפול בגידולים, ובפרט בסרטן כבד מסוג HCC (הפטוצלולר קרצינומה). האבלציה משמשת להרס תאים סרטניים באופן מקומי. הנה כמה נקודות עיקריות על הטיפול באבלציה:
• סוגי האבלציה:
• אבלציה בתדר רדיו (RFA): שימוש בגלי רדיו ליצירת חום והרס הגידול.
• אבלציה בקריוגניה (Cryoablation): הקפאת הגידול על ידי קור קיצוני.
• אבלציה במיקרוגל (Microwave Ablation): שימוש במיקרוגלים ליצירת חום והרס הגידול.
• התאמת הטיפול: האבלציה מתאימה בעיקר לגידולים קטנים (בדרך כלל פחות מ 3 ס"מ בקוטר) וכאשר מספר הגידולים הוא מועט.
• יישום הטיפול: האבלציה מתבצעת בדרך כלל תחת הדמיה כגון אולטרסונוגרפיה או CT לצורך מיקום מדויק של הכלי המבצע את ההרס.
• יתרונות: האבלציה היא פחות פולשנית מניתוח, דורשת החלמה קצרה יותר, ועשויה להיות מתאימה גם לחולים שאינם מתאימים לניתוח.
• סיכונים ותופעות לוואי: יכולים לכלול כאב, דימום, זיהום, ונזק לרקמות סמוכות.
• תוצאות ומעקב: האבלציה יעילה בהרס גידולים קטנים, אך יש צורך במעקב רפואי תקופתי כדי לזהות חזרת המחלה או הופעת גידולים חדשים.
טיפול בקרינה
הטיפול הקרינתי בסרטן הכבד, כולל בסרטן הפטוצלולרי (HCC), מתבצע תוך שימוש בקרינה בעוצמה גבוהה להריגת תאים סרטניים ולצמצום גידולים. הנה מספר נקודות עיקריות לגבי הטיפול הקרינתי בסרטן הכבד:
1. סוגי הטיפול הקרינתי:
• רדיותרפיה חיצונית: הקרינה מגיעה ממכשיר חיצוני, כאשר הפוקוס הוא על הגידול בכבד.
• רדיותרפיה פנימית: טיפול המבוסס על זריקת חומר רדיואקטיבי ישירות לכלי הדם המזינים את הגידול.
2. התאמת הטיפול: הטיפול הקרינתי מתאים בעיקר לחולים שלא יכולים לעבור ניתוח או שיש להם גידולים שלא ניתן לטפל בהם באמצעים אחרים.
3. תכנון הטיפול: כולל הערכה רפואית מדוקדקת, כולל סריקות לקביעת מיקום הגידול והקרנה מדויקת ככל האפשר לאזור המטופל.
4. יישום הטיפול: ברדיותרפיה חיצונית, המטופל נמצא במצב שכיבה תחת המכשיר, וברדיותרפיה פנימית, חומר רדיואקטיבי מוזרק דרך כלי הדם.
5. תופעות לוואי: יכולות לכלול עייפות, תגובות בעור, בחילות, ושינויים בתפקוד המעיים. תופעות הלוואי תלויות במינון הקרינה ובאזור הטיפול.
6. יתרונות ומגבלות: הטיפול הקרינתי יכול להיות יעיל בצמצום גידולים והקלה על תסמינים, אך יש לו מגבלות בהתאם לגודל ולמיקום של הגידול.
7. מעקב: לאחר הטיפול, יש לעקוב אחרי המטופל להערכת התגובה לטיפול ולניטור של תופעות לוואי אפשריות.
מומלץ לדון עם הרופא המטפל בכל האופציות הטיפוליות, הסיכונים, והתוצאות הצפויות לפני החלטה על טיפול קרינתי.
הטיפול הסיסטמי בסרטן ראשוני בכבד (HCC)
במקרה של סרטן כבד מסוג הפטוצלולרי קרצינומה (HCC) בשלב מתקדם או כאשר המחלה היא גרורתית, כלומר התפשטה מעבר לכבד, האפשרויות לטיפול מקומי מוגבלות. במצבים אלה, הטיפול המועדף הוא טיפול ביולוגי ואימונותרפיה, שנחשבים לקו הראשון של טיפול. ניתן לספר על כל אחד מהם בפרט:
1. טיפול ביולוגי: טיפולים ביולוגיים כוללים תרופות שמטרתן לפגוע במנגנונים ספציפיים של תאי הסרטן. לדוגמה, תרופות שמעכבות את דרכי האספקה של דם לגידול (תרופות אנטי-אנגיוגנזה) או תרופות המעכבות חלבונים או קולטנים ספציפיים הקשורים להתפתחות הסרטן. דוגמה AVASTIN,SORAFENIB,LENVATINIB תרופות שמעכבת גידול תאי סרטן ואת התפתחות כלי דם חדשים המספקים להם דם.
2. אימונותרפיה: טיפול זה מגביר את יכולת המערכת החיסונית של הגוף לזהות ולהילחם בתאי הסרטן. תרופות אימונותרפיות פועלות בדרכים שונות, כגון על ידי מניעת היכולת של תאי סרטן להסתתר ממערכת החיסון או על ידי הפעלה ישירה של תאי המערכת החיסונית כדי לתקוף תאי סרטן. דוגמה לתרופה אימונותרפית Atezolizumab המעכבת את חלבון PDL-1, מה שמאפשר לתאי החיסון לזהות ולתקוף את תאי הסרטן.
השילוב של טיפולים ביולוגיים ואימונותרפיים מציע גישה מקיפה יותר לטיפול ב-HCC המתקדם או הגרורתי, על ידי התמקדות בגידול עצמו ובחיזוק מערכת החיסון של הגוף.
גידולי דרכי מרה (כולנגיוקרצינומה)
כולנגיוקרצינומה (Cholangiocarcinoma) היא סוג של סרטן שמתפתח בדרכי המרה, המביאות מרה מהכבד וכיס המרה לתריסריון (חלק עליון של המעי הדק). דרכי המרה כוללות את תעלות המרה בתוך ומחוץ לכבד. סרטן זה נחשב לנדיר יחסית, אך, ללא קשר יכול להיות קשה לריפוי וטיפול.
סוגים
1. כולנגיוקרצינומה תוך־כבדית (Intrahepatic): מתפתחת בדרכי המרה שבתוך הכבד.
2. כולנגיוקרצינומה חוץ־כבדית (Extrahepatic): מתפתחת בדרכי המרה שמחוץ לכבד. ניתן לחלקה לסרטן במפגש דרכי המרה (כולנגיוקרצינומה הילארית או "סרטן ע"ש קלצ'קין") וסרטן בדרכי המרה הדיסטליות.
3. כולונגיוקרצינומה בכיס המרה: ממוקמת בתוך כיס המרה, דומה במאפיינה לזו של דרכי המרה.
סרטן דרכי המרה יכול להתפתח עקב מספר גורמים שמגבירים את הסיכון לחלות במחלה:
דלקות כרוניות בדרכי המרה: כגון כולנגיטיס סקלרוזינגית ראשיתית (PSC), שהיא דלקת כרונית של דרכי המרה הפנימיות והחיצוניות.
זיהומים פרזיטיים בכבד: זיהומים בפרזיטים כמו Opisthorchis viverrini ו Clonorchis sinensis, שנפוצים במזרח אסיה, ידועים כגורמי סיכון לכולנגיוקרצינומה.
היסטוריה של אבנים במרה: אנשים עם אבנים בדרכי המרה חשופים יותר לפיתוח המחלה, במיוחד אם האבנים נמצאות במשך זמן רב.
ציסטות מולדות בדרכי המרה: מצבים גנטיים שבהם יש ציסטות בדרכי המרה יכולים להגביר את הסיכון.
הפרעות גנטיות: כמו סינדרום לינץ' (המתאפיין בסיכון מוגבר לסרטן במערכת העיכול) ומצבים גנטיים אחרים.
גיל ומין: סרטן זה מופיע בדרך כלל אצל אנשים מעל גיל 50, ויתכן ויש הבדלים בשכיחות בין גברים לנשים.
תסמינים של סרטן דרכי המרה
התסמינים של גידול בדרכי המרה, או כולנגיוקרצינומה, יכולים להיות מגוונים ולעיתים לא ספציפיים, מה שמאחר לעיתים את האבחון. תסמינים אפשריים כוללים:
1. צהבת: נגרם כתוצאה מרמות גבוהות של בילירובין בדם. זהו אחד התסמינים הראשונים והבולטים ביותר בגידולים בדרכי המרה.
2. כאבים בחזה ובבטן: כאבים באזור החזה או הבטן, במיוחד בצד הימני העליון.
3. שינויים בצבע השתן והצואה: שתן כהה וצואה בהירה יותר מהרגיל.
4. אובדן תיאבון וירידה במשקל: ירידה במשקל ללא סיבה ידועה ואובדן תיאבון.
5. חולשה ועייפות: תחושה כללית של עייפות או חולשה שאינה חולפת.
6. חום, צמרמורות וזיעה לילית: במקרים מסוימים, הגידול עשוי לגרום לתגובת חום או זיעות לילית.
בדיקות שמשמשות לאבחון גידולים בדרכי המרה כוללות שילוב של בדיקות דימות ובדיקות מעבדה:
1. בדיקות דם: נבדקים פרמטרים שונים כמו רמת הבילירובין, מדדי פעילות כבדית כמו AST ו ALT , ומדדים ספציפיים לסרטן דרכי המרה כמו CA 19-9
2. אולטראסונד: יכול להציג הרחבה של דרכי המרה או לגלות גידולים בכבד.
3. סריקת CT טומוגרפיה ממוחשבת: יכולה לספק תמונה מדויקת יותר של הכבד, דרכי המרה והאיברים הסמוכים להם. היא יכולה לעזור לזהות גידולים, התפשטות של הסרטן וזיהוי גרורות באיברים אחרים.
4. סריקת MRI ( תהודה מגנטית) מספקת תמונה מדויקת עוד יותר של דרכי המרה והכבד, ויכולה להיות מועילה בזיהוי גידולים קטנים.
5. אנדוסקופיה רטרוגרדית של דרכי המרה והלבלב (ERCP): נעשה שימוש באנדוסקופ דק הנכנס דרך הפה, המעי הדק והמרה, כדי לצלם את דרכי המרה ולאסוף דגימות לביופסיה.
6. ביופסיה: הוצאת דגימת רקמה מהגידול לבדיקה היסטולוגית, כדי לאשר את סוג הגידול ולקבוע אסטרטגיות טיפול.
7. PET-CT: סריקה המשלבת CT עם פליטת פוזיטרונים, מועילה במיוחד לאיתור גרורות בגוף.
הבדיקות הללו מאפשרות לרופאים לאבחן את נוכחות הסרטן, לקבוע את שלבו ולתכנן אסטרטגיות טיפול.
הטיפול בסרטן דרכי המרה נקבע לפי פרמטרים כמו מצב הבריאות הכללי של המטופל, מיקום הגידול, גודלו והאם הוא התפשט מחוץ לדרכי המרה.
1. ניתוח: במקרים בהם הגידול מוגבל לאזור מסוים וניתן להסרה, ניתוח יכול להיות האפשרות הטובה ביותר. המטרה היא להסיר את הגידול ואזורי הרקמה הסמוכים שעלולים להיות מושפעים. ייתכן שיהיה צורך גם בהסרת חלקים מהכבד.
2. מעקף מרתי: מעקף מרתי הוא ניתוח שנועד לסייע בהתגברות על חסימה בדרכי המרה, אשר שכיחה לעיתים בחולי סרטן דרכי המרה או בחולים עם מחלות אחרות המשפיעות על אזור זה. הניתוח מתבצע כאשר הצהבת או חסימות אחרות גורמות לבעיות רבות וכאשר לא ניתן לטפל בחסימה בדרכים פחות פולשניות. המטרה של מעקף מרתי היא לאפשר למרה לעקוף את האזור החסום ולהגיע מהכבד אל המעי הדק. זה מושג על ידי יצירת מסלול חדש למרה, כלומר מנתח מחבר בין הכבד או דרך מרה נוספת למעי הדק. הפעולה מקלה על תסמינים כמו צהבת, גירודים וכאב.
הטיפול הספציפי ייקבע על ידי צוות רפואי מומחה, בהתאם לצרכים ולמצב הספציפי של כל מטופל.
טיפולים לסרטן דרכי המרה כוללים שימוש בקרינה, כימותרפיה וטיפולים משולבים:
1. טיפול קרינתי: הטיפול הקרינתי בגידולים של דרכי המרה מורכב ממתן קרינה לאזור הגידול, במטרה להרוס או להקטין תאים סרטניים. טיפול זה נעשה במקרים בהם הגידול לא ניתן לניתוח או כחלק מטיפול משולב עם כימותרפיה ו/או טיפולים אחרים. ישנם מספר סוגים של טיפול קרינתי, כולל קרינה חיצונית (הפופולרית ביותר) וברכיתרפיה (הזרקת מקור קרינה ישירות לגידול,ה טיפול קרינתי מתוכנן בקפידה רבה ובהתאמה אישית למצב הגידול ולמיקומו. לעיתים יידרשו סריקות טומוגרפיה ממוחשבת או MRI כדי לדייק את מיקום הקרינה. בדרך כלל הטיפול ניתן במנות יומיות של קרינה, לאורך מספר שבועות.
תופעות לוואי: תופעות לוואי של טיפול קרינתי יכולות לכלול עייפות, אי נוחות באזור הטיפול, עצירות או שלשולים וכו'. תופעות אלה נפוצות אך לרוב הן ניתנות לניהול על ידי טיפולי תמיכה. במקרים שבהם הגידול אינו ניתן לניתוח, הטיפול הקרינתי יכול להיות פליאטיבי, כלומר מיועד להקלה על התסמינים ולשיפור איכות החיים. במקרים אחרים, הטיפול עשוי להיות חלק מתוכנית טיפול מקיפה יותר שמטרתה להרוג את התאים הסרטניים.
2. כימותרפיה: הטיפול הכימותרפי בסרטן דרכי המרה נעשה במטרה להרוס תאים סרטניים או להאט את התפתחותם. הטיפול יכול להיות כטיפול משלים לאחר ניתוח או כטיפול למחלה מתקדמת לא נתיחה או מחלה גרורתית .תרופות כימותרפיות שונות נמצאות בשימוש לטיפול בסרטן דרכי המרה, כולל ג'מציטבין (Gemcitabine) וציספלטין (Cisplatin). בחלק מהמקרים, שילוב של מספר תרופות עשוי להיות יעיל יותר.תכנון הטיפול נעשה בהתאם לשלב הסרטן, מצבו הכללי של החולה וגורמים נוספים. לעיתים, כימותרפיה ניתנת לפני או אחרי ניתוח, או בשילוב עם טיפול קרינתי.תופעות לוואי של כימותרפיה יכולות לכלול עייפות, תופעות גסטרו-אינטסטינליות (כגון בחילות, הקאות, שלשולים או עצירות), פגיעה בתאי דם (מה שעלול להגביר סיכון לזיהומים או לדימומים) נשירת שיער, פגיה בתץפקודי הכליה ונוירופטיה. חשוב לדעת שתופעות לוואי אלה ניתנות לניהול ולטיפול.
3. טיפול משולב (כימותרפיה והקרנות): כאשר ניתן טיפול כימותרפי וטיפול קרינתי באופן משולב, בדרך כלל לאחר ניתוח או כאשר ניתוח אינו אפשרי.
4. טיפולים ביולוגיים ואימנותרפיה: בשנים האחרונות אותרו מספר שינויים גנטיים המאפשרים הכוונה של טיפול ביולוגי לגידול דרכי מררה שאינו נתיח. כמו כן בעזרת הפרופיל הגנטי של הגידול, ניתן להעריך את הסיכוי להגיע להקטנת הגידול באמצעות תרופות המגבירות את פעילות מערכת החיסון.
מעקב: לאחר סיום הטיפול, ישנו צורך בבדיקות מעקב שוטפות כדי לזהות כל שינוי או התפתחות חדשה במצב הרפואי. כל תסמינים חדשים יש לדווח לרופא המטפל.
סרטן פי הטבעת
סרטן פי הטבעת הוא סוג של סרטן המתפתח באזור פי הטבעת, שהוא הפתח החיצוני של מערכת העיכול. פי הטבעת כולל את התעלה האנאלית, שהיא החלק האחרון של המעי הגס, מחברת בין הרקטום (החלחולת) ואת הספינקטר (הסוגר) האנאלי.
פי הטבעת משמש לשליטה ביציאת הצואה מהגוף. הדפנות של פי הטבעת בנויות מתאי רירית קשקשית. לכן הסוג הנפוץ ביותר של סרטן פי הטבעת הוא קרצינומה מסוג תאים קשקשי (זהו סוג תאים שונה מיתר מערכת העיכול, שבה מתפתח סרטן מסוג אדנוקרצינומה)
גורמי הסיכון לסרטן פי הטבעת כוללים מספר גורמים, המגבירים את הסיכון להתפתחות המחלה:
1. זיהום בנגיף הפפילומה האנושי (HPV): זיהום ב-HPV ידוע כגורם סיכון משמעותי לפיתוח סוגים שונים של סרטנים, ובכללם סרטן פי הטבעת.
2. מערכת חיסון מוחלשת: אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, כמו אלה שחיים עם HIV או שעברו השתלות איברים, נמצאים בסיכון מוגבר לפיתוח סרטן פי הטבעת.
3. עישון טבק: עישון הוא גורם סיכון משמעותי לסרטן פי הטבעת, כמו גם לסוגים אחרים של סרטן.
4. היסטוריה של סרטנים אחרים: נשים שחלו בסרטן צוואר הרחם או סרטנים אחרים הקשורים ל-HPV נמצאות בסיכון מוגבר לפיתוח סרטן פי הטבעת.
יש לציין שלא כל האנשים הנחשפים לגורמי סיכון אלה יפתחו בהכרח סרטן פי הטבעת.
הטיפול בסרטן פי הטבעת כולל שילוב של טכניקות טיפול שונות, והתכנון שלו מתבצע על ידי צוות רב-תחומי של מומחים. נקודות חשובות בתהליך הטיפול:
תכנון הטיפול
• צוות רב-תחומי כולל מנתחים, רדיולוגים, פתולוגים, ואונקולוגים, בתוספת תמיכה מתזונאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.
• תכנון הטיפול מתחשב בגיל המטופל, מצב הבריאות הכללי, והשלב שבו נמצאת המחלה.
כימו-רדיותרפיה
• הטיפול העיקרי לרוב המקרים של סרטן פי הטבעת הוא שילוב של כימותרפיה ורדיותרפיה.
• הטיפול המשולב מאפשר שיעורי הצלחה גבוהים ובמקרים רבים מייתר את הניתו, המחייב כריתה של פי הטבעת והשארת שקית חיצונית לאיסוף הצואה (סטומה).
טיפול בקרינה (רדיותרפיה)
• הטיפול מתבצע באמצעות קרני אנרגיה גבוהה שמשמידות תאים סרטניים.
• מחייב תכנון מדויק והקפדה על תנוחה קבועה בכל טיפול.
• תופעות לוואי יכולות לכלול שינויים בתפקוד המעי, צריבה בעור, ופגיעה בפוריות. בתקופת הטיפול הקרינתי יש פגיעה בריריות הגורמת לכאב, שחולף מספר שבועות מסיום הטיפולים.
הטיפול הכימי (כימותרפיה)
• כימותרפיה היא שימוש בתרופות אנטי-סרטניות להשמדת תאים סרטניים.
• תופעות לוואי יכולות לכלול הפחתה בייצור תאי דם, בחילות, הקאות, שינויים בתיאבון, ועוד.
ניתוח
• ניתוח אינו שכיח אך יכול להתבצע במקרים מסוימים, כגון גידול שלא מגיב לטיפול הכימי והקרינתי.
• ישנם שני סוגים עיקריים של ניתוחים: ניתוח מקומי לגידולים קטנים וניתוח משולב למקרים יותר מורכבי, המחייב השארת סטומ קבועה.
חשיבות הדיון וההחלטה
• כל אפשרויות הטיפול השונות נדונות עם הצוות הרפואי כך שהמטופל יכול להבין את היתרונות והחסרונות של כל טיפול לפני ההחלטה.
• חשוב להבין את תופעות הלוואי האפשריות לטווח הקצר ובעיקר לטווח הארוך ולשקול אותן בהחלטה על קבלת הטיפול.
לאחר סיום הטיפול בסרטן פי הטבעת, מטופלים עוברים למעקב שגרתי. המעקב כולל בדיקות דם וצילומי רנטגן, ונועד לזהות כל שינוי או סימן לחזרת המחלה בהקדם האפשרי. פגישות המעקב מהוות הזדמנות לשוחח עם הרופא על כל חשש, לקבל מענה על שאלות, ולקבל הנחיות לשמירה על בריאות.
במידה ונתקלים בתסמינים חדשים או בעיות בין הביקורים אצל הרופא, חשוב לדווח על כך במהירות לרופא או לפנות למוקד בית החולים. כך, ניתן לנקוט בצעדים נחוצים לבדיקה וטיפול מיידיים במידת הצורך.
במהלך תהליך המעקב, חשוב לשמור על קשר רציף עם הצוות הרפואי ולא להתעלם משינויים במצב הבריאותי, גם אם נראים קטנים או לא חשובים. הזיהוי המוקדם של כל בעיה יכול להיות קריטי להצלחת הטיפול ולמניעת חזרת המחלה.
גידולים נוירואנדוקריניים:
גידולים נוירואנדוקריניים הם סוג של גידולים אשר המקור שלהם בתאים הנוירואנדוקריניים של מערכת העיכול. תאים אלו ייחודיים בכך שהם משלבים תכונות של תאים עצביים ותכונות של תאים הורמונליים. כלומר, הם יכולים להפריש הורמונים ולהשפיע על מערכות שונות בגוף, כמו גם לתקשר באמצעות אותות עצביים.
גידולים נוירואנדוקריניים יכולים להיות מסוגים שונים, תלויים באזור הגוף בו הם מתפתחים. הם יכולים להופיע במגוון איברים, כולל הריאות, המעי הגס, הלבלב, המערכת העצבית המרכזית ועוד. לעיתים, גידולים אלו אינם מפרישים הורמונים ולכן אינם גורמים לסימנים או לתסמינים ברורים, ובמקרים אחרים הם עלולים להפריש הורמונים בכמויות גדולות ולגרום לתסמינים ספציפיים.
לכן ניתן לחלק אותם לשני סוגים:
1. גידולים לא פונקציונליים: גידולים אלה אינם מפרישים הורמונים ברמות שישפיעו משמעותית על הגוף, ולכן לא גורמים לתסמינים ברורים הקשורים לעודף הורמונלי. לעיתים הם מתגלים במקרה, במהלך בדיקות רפואיות שונות.
2. גידולים פונקציונליים: אלה מפרישים הורמונים בכמויות גבוהות, מה שגורם למגוון תסמינים התלויים בסוג ההורמון. לדוגמה, גידול פונקציונלי בלבלב עלול לגרום לכאבי בטן, דימומים, ובעיות בתפקוד המעיים.
בנוסף, גידולים אלה מתחלקים לשלוש דרגות של התמיינות תאית:
• גידולים עם דרגת התמיינות טובה (Grade 1): מתאפיינים בכך שתאי הגידול דומים מאוד לתאים תקינים ולרוב גדלים לאט.
• גידולים עם דרגת התמיינות בינונית (Grade 2).
• גידולים עם דרגת התמיינות נמוכה (Grade 3).
דרגת הגידול משקפת את קצב חלוקת התאים בגידול ואת רמת הסיכון לגדילה מהירה שלו ולשליחת גרורות. מדד זה מתבטא דרך צביעה היסטו-פתולוגית לחלבון KI67 .
גידולים נוירואנדוקריניים מתאפיינים בשונות גבוהה תלויה בהורמון שהם מפרישים ובמיקום שלהם בגוף. הנה כמה דוגמאות:
1. גידולים מפרישי אינסולין: יוצרים תסמינים של רמות גלוקוז נמוכות בדם, הכוללים הזעה, רעד, ולעיתים אובדן הכרה.
2. גידולים מפרישי גסטרין: גורמים לעלייה בהפרשת חומצה בקיבה, ועלולים להוביל לכיבים חוזרים.
3. גידולים מפרישי סרוטונין: יכולים לגרום לתסמינים כמו התקפי סומק ושלשולים, חלק מתסמונת קרצינואיד.
לעיתים, התסמינים אינם נובעים ישירות מהורמונים שהגידול מפריש, אלא מהשפעות פיזיולוגיות של הגידול עצמו, כגון לחץ על איברים סמוכים, מעורבות כלי דם או עצבים, וחסימת מעי.
בנוגע לגידולים הנוירואנדוקריניים בלבלב, אלו מהווים רק כ-3% מכלל הגידולים בלבלב והם מתאפיינים בצמיחה איטית ויכולת לשליחת גרורות. רוב המקרים אינם תורשתיים, אך כעשירית מהם נובעים משינויים גנטיים המגבירים את הסיכון להתפתחותם ולבעיות אנדוקריניות אחרות. הגידולים הנוירואנדוקריניים הפונקציונליים הנפוצים בלבלב הם אינסולינומה (גורמת להיפוגליקמיה) וגסטרינומה (גורמת לכיבים חוזרים בקיבה).
גידולים נוירואנדוקריניים במעי הדק יכולים להיות פונקציונליים ולהפריש סרוטונין וחומרים נוספים, גורמים לתסמונת קרצינואיד המתבטאת בסומק, שלשול וקוצר נשימה.
ניתן לראות שגידולים NET מציגים מגוון רחב של תסמינים ומאפיינים, בהתאם לסוג ההורמון שהם מפרישים ולמיקום שלהם בגוף.
אבחון:
באבחון גידולים נוירואנדוקריניים (NETs) משתמשים בשילוב של בדיקות מעבדה ובדיקות דימות, כאשר כל אחת מהן מספקת מידע חשוב לאבחון וניהול המחלה.
בדיקות מעבדה:
1. בדיקת רמת כרומוגרנין A (CgA) בדם: CgA הוא גליקופרוטאין המיוצר בתאים נוירואנדוקריניים ויכול לשמש כמדד לנוכחות גידולים נוירואנדוקריניים. רמות גבוהות יכולות להעיד על נוכחות הגידול או התקדמות המחלה. יש לשים לב כי גורמים כמו מחלות לב, כליות, דלקות, ותרופות מסוימות יכולים להשפיע על רמות הCgA.
2. בדיקת 5HIAA בשתן: ניתן למדוד את רמת החומצה 5HIAA באיסוף שתן של 24 שעות. תאים נוירואנדוקריניים עשויים להפריש סרוטונין, שמתפרק ל-5HIAA רמה גבוהה של 5HIAA יכולה להעיד על נוכחות הגידול או התקדמות המחלה. חשוב להימנע ממזונות ותרופות המשפיעות על רמות 5HIAA לפני הבדיקה.
בדיקות דימות:
1. דימות אנטומי:
• CT בדיקת סקירה ראשונית לגידולים נוירואנדוקריניים, מתאימה לאבחון ומעקב באזורים שונים בגוף.
• MRI מתאימה במיוחד לאבחון גידולים בכבד, לבלב, מוח ועצם. רגישה יותר למחלה גרורתית בכבד.
2. דימות פונקציונלי:
• Ga-DOTATATE PET-CT: משתמשת באנלוגים לסומטוסטטין המשמשים כסמנים לגידולים נוירואנדוקריניים.
• F-FDG PET: מסייעת בזיהוי גידולים אגרסיביים, מתאימה לגידולים בדרגת התמיינות בינונית-נמוכה.
• Dual-tracer PET-CT: שילוב של שתי השיטות המזוהות לעיל.
לסיכום, האבחון משלב את המידע מבדיקות המעבדה והדימות לאבחון מדויק וניהול המחלה. חשוב להתאים את סוגי הבדיקות לפי המצב הקליני של החולה וסוג הגידול.
תכנון הטיפול בגידולים נוירואנדוקריניים
הטיפול בגידולים נוירואנדוקריניים מתבסס על הבנה מעמיקה של המאפיינים הספציפיים של הגידול, כולל סוג הגידול, דרגת ההתמיינות (grade), מידת ההתפשטות (stage), היקף המחלה, תסמיניה והמצב הכללי של המטופל.
תהליך האבחון וההערכה
ההערכה כוללת בדיקה מיקרוסקופית של רקמת הגידול שנלקחה בביופסיה, כאשר רופא מומחה בפתולוגיה מעריך את קצב ההתמיינות של הגידול ואת דרגת ההתמיינות שלו לפי מדדים שונים, כגון KI67 ואינדקס מיטוטי. כמו כן, יש לבחון את מידת ההתפשטות של הגידול, כולל התפשטות לבלוטות לימפה ולאתרים מרוחקים.
טיפולים נפוצים
1. ניתוח: כריתת הגידול היא האופציה המועדפת כאשר זה אפשרי. גם כאשר לא מתאפשרת כריתה מלאה, ניתוח כריתה חלקית יכול להיות אפשרי ורלוונטי.
2. טיפול תרופתי:
• אנלוגים לסומטוסטטין כמו Octreotide ו Lanreotide
• כימותרפיה במקרים של גידולים אגרסיביים או עמידים.
• טיפולים ממוקדים ואימונותרפיה למקרים ספציפיים.
• טיפולים ביולוגיים מכווני מטרה (סוניטיניב או אפיניטור)
3. PRRT טיפול רדיואקטיבי מונחה לגידולים שאינם ניתנים להסרה בניתוח.
רדיולוגיה התערבותית
• אמבוליזציה: טיפול שמטרתו לחסום את זרימת הדם לגידול.
• אבלציה: הרס ממוקד של גידול באמצעות אנרגיית חום.
יתרונות וחסרונות הטיפול
כל טיפול כרוך ביתרונות וחסרונות שיש לשקול תוך דיון פתוח עם הצוות הרפואי.
תופעות לוואי
לטיפולים יכולות להיות תופעות לוואי כגון עייפות, בחילות, שלשולים, נשירת שיער, וסיכון מוגבר לזיהומים, אך ניתן לשלוט ברובן.
תמיכה והחלטה
ההחלטה על טיפול מצריכה מידע מלא, תמיכה מקצועית ושיקול דעת. מומלץ להיות מלווה בבני משפחה או חברים במהלך התהליך.
הטיפול בגידולים נוירואנדוקריניים הוא תהליך מורכב הדורש שיקול דעת רפואי מקצועי ותמיכה נפשית למטופל ולמשפחתו. כל טיפול נבחר על בסיס המאפיינים הייחודיים של הגידול והמטופל, כאשר מטרת הטיפול היא להביא לשיפור באיכות החיים ו/או להארכת השרידות.
סרטן המעי הגס והחלחולת
המעי הגס הוא חלק ממערכת העיכול ואורכו כמטר וחצי בממוצע. זהו החלק הסופי של מערכת העיכול וצורתו מאין ח . חלקו הראשון והעיקרי נקרא כרכשת (קולון) והוא מחולק לארבעה מקטעים אנטומיים: המעי הגס העולה (הימני), המעי הגס הרוחבי, המעי הגס היורד (השמאלי), והמעי העקול (סיגמואיד). חלקו הסופי של המעי הגס (15-12 סנטימטרים אחרונים), שמתחבר לפי הטבעת, נקרא חלחולת (רקטום).
מבחינה תפקודית, במעי הגס מתרחש הליך ספיגה חזרה של הנוזלים והמלחים שעזרו בתהליך העיכול שהתבצע בקיבה ולאורך המעי הדק. השאריות שאינן ניתנות לעיכול מופרשות כצואה, דרך פי הטבעת.
סרטן המעי הגס הוא השלישי בשכיחותו בישראל ומדי שנה מאובחנים בו מעל -3,000 איש (אחד מכל 20 איש חולה במחלה). סיכויי הריפוי מאד טובים כאשר הגידול מתגלה בשלבים מוקדמים ולכן מומלץ לבצע בדיקות סקר הכוללות קולונוסקופיה אחת ל-5 שנים או לעיתים תכופות יותר בהתאם לגורמי סיכון שונים או בדיקת דם סמוי בצואה אחת לשנה. שכיחות המחלה דומה בקרב גברים ונשים ושכיחותה עולה מעל גיל 60. בשנים האחרונות יש עליה בשיעור המקרים בקרב אוכלוסייה צעירה יותר. ברוב המקרים, הגידול הסרטני מתפתח משינויים גנטיים המופיעים בפוליפים במערכת העיכול ולכן קיימת חשיבות רבה לקולונוסקופיה אשר מזהה פוליפים בשלב מוקדם אשר נכרתים בעת ביצוע הבדיקה.
אבחון סרטן המעי הגס
התסמינים המחשידים לגידול במעי הגס, אינם ספציפיים ויכולים לנבוע מבעיות אחרות של מערכת העיכול. מסיב זו יש חשיבות רבה לביצוע בדיקות הסקר לגילוי מוקדם.
בין התסמינים ניתן לציין: חולשה מלווה באנמיה מחסר ברזל הנובעת מדימום איטי ממערכת העיכול, יציאות עם דם, שינויים בהרגלי היציאות (שלשול או עצירות) הנמשכים על פני זמן ארוך, תחושה של התרוקנות חלקית אחרי יציאה, כאבי בטן, ירידה במשקל.
סרטן המעי הגס מאובחן בעת ביצוע קולונוסקופיה. הבדיקה יכולה להתבצע כבדיקת סקר שגרתית אחת למספר שנים מעל גיל 50 או כברור לתלונות הקשורות למערכת העיכול, כפי שפורטו לעיל או בעקבות בדיקה חיובית לדם סמוי בצואה.
קולונוסקופיה: בדיקה הסוקרת את המעי בעזרת סיב אופטי, המוחדר דרך פי הטבעת. ביצוע הבדיקה, דורש הכנה עם משלשלים, בהתאם להוראות הניתנות במכון הגסטרואנטרולוגי. במידה שמתגלה פוליפ במהלך הבדיקה ניתן לכרות אותו ובמידה שמתגלה ממצא החשוד לגידול סרטני, נלקחת דגימה לאבחון היסטולוגי (ביופסיה). בדיקה זו חיונית לקביעה שמדובר בסרטן המעי הגס ורק לאחריה ניתן להמשיך בקביעת תוכנית הטיפול.
במקרים מסוימים, ניתן לבצע קולונוסקופיה וירטואלית. זו בדיקת הדמיה, המבוצעת על מכשיר ה-CT לאחר ניפוח המעי עם אוויר. הבדיקה דורשת הכנה דומה עם משלשלים וחסרונה הגדול הוא שלא ניתן לקחת ביופסיה. השימוש בה מבוצע כאשר לא ניתן להרדים את החולה או לבצע את הקולונוסקופיה הרגילה עקב מבנה מעי מאד מפותל.
בדיקות להערכת מידת התפשטות מחלת הסרטן במעי הגס:
בדיקות דם: הבדיקות כוללות ספירת דם, תפקודי כבד וכליה וגם סמני סרטן CEA CA19-9 , אלו חלבונים המיוצרים ביתר בחלק גדול מגידולי המעי . במידה שרמתם מעל הנורמה, קיים חשד להתפשטות של הגידול הסרטני.
בדיקת MRI של האגן: בדיקת הדמיה על בסיס שדות מגנטיים בעוצמה גבוהה. בסרטן החלחולת (רקטום) יש חשיבות רבה לקביעת מידת החדירה של הגידול את דופן המעי ומידת החשד למעורבות של בלוטות הלימפה. נתונים אלו עוזרים בקביעת שלב המחלה ובהמשך יקבעו את הצורך בטיפול אונקולוגי לפני הניתוח כולל טיפול קרינתי וטיפול כימותרפי.
בדיקת US דרך הרקטום TRUS : זו בדיקה שמבוצעת על ידי הכירורג ויכולה להחליף את ה-MRI . נותנת נתונים דומים לבדיקת ה-MRI . החסרון העיקרי הוא העדר הצילומים אשר חשובים לדיון הרב מקצועי וגם למעקב בהמשך.
בדיקת CT של חזה, בטן ואגן: הבדיקה מאפשרת סריקה של איברי הגוף, על מנת לשלול התפשטות של המחלה מעבר לגבולות המעי ובלוטות הלימפה הסמוכות אליו. חובה לבצע אותה, לפני ניתוח מתוכנן של המעי (לעיתים יש צורך בניתוח דחוף ואז מבוצעת בדיקת ההדמיה לאחר הניתוח)
בדיקת PET-CT בדיקת הדמיה זו משלבת בין מיפוי עם חומר רדיואקטיבי הקשור לסוכר (FDG) שנקשר לרקמות המתחלקות מהר, בעיקר גידולים סרטניים. אל בדיקת האיזוטופים משתלבת הדמיה של CT אשר עוזרת באבחון טיב הממצא. השילוב של שתי בדיקות אלו לתוך בדיקה אחת, מאפשר הדמיה טובה יותר של גידולים סרטניים בהשוואה לכל אחת מהבדיקות האלו לחוד.
בדיקות גנטיות יכולות להתבצע במסגרת יעוץ גנטי וקשורות לתסמונות משפחתיות המעלות את הסיכון לגידולים במערכת העיכול . כמו כן בדיקה מולקולרית של הגידול NGS – מראה שינויים גנטיים ייחודיים לגידול אשר יכולות להוביל להחלטות על טיפול בתרופות מסוג אימונותרפיה או טיפולים ביולוגיים ולא רק טיפולים עם כימותרפיה.
הטיפול בסרטן המעי הגס בהתאם לשלב המחלה
לאחר השלמת בדיקות ההדמיה הנדרשות וקבלת התשובה הפתולוגית מהביופסיה שנלקחה, ניתן לקבוע את שלב המחלה (Stage). קביעה זאת מבוצעת באמצעות קידוד בין לאומי, אשר נקבע על ידי איגוד הבריאות העולמי ונקראת שיטת TNM
T (Tumor): מידת החדירה של תאי הגידול את דופן המעי ואיברים מעבר לו.
N (Nodes): מידת התפשטות הגידול לבלוטות לימפה שליד המעי הגס
M (Metastasis): מידת התפשטות הגידול לאזורים אחרים ומרוחקים בגוף, כמו הכבד או הריאות
לפי דרגות הTNM-, סרטן המעי הגס מחולק לארבעה שלבים עיקריים :
שלב 0: הגידול בשלב מוקדם מאוד ונמצא רק ברקמת המעטפת הפנימית של המעי הגס או החלחולת.
שלב 1: הגידול החל לגדול לתוך שריר המעי, אבל לא מעבר לזה.
שלב 2: הגידול התפשט דרך כל דופן המעי אבל לא הגיע לאיברים סמוכים, וכמו כן אין גידול בבלוטות לימפה או בחלקים אחרים בגוף.
שלב 3: מעבר לגידול הראשוני במעי, נמצאו תאי גידול בבלוטות לימפה הסמוכות לאזור המעי עם הגידול הראשוני
שלב 4: הגידול התפשט לאיברים מרוחקים בגוף, כמו הכבד או הריאות.
שלב המחלה קובע את אופן הטיפול בה. שלב המחלה שנקבע על פי בדיקות הדמיה נקרא שלב קליני ושלב מחלה שנקבע לאחר ביצוע ניתוח ובדיקה פתולוגית של הרקמה שהוצאה בגידול , נקרא שלב פתולוגי. לעיתים ייתכנו הבדלים בקביעת השלב, לאחר הניתוח שיכולים לשנות את אופן הטיפול המחלה.
הגדרה קלינית של שלב מחלה 0 או שלב מחלה 1 : מחייבת ניתוח בלבד, ללא צורך בהמשך טיפול אונקולוגי. המטופל ימשיך במעקב אונקולוגי אחת למספר חודשים לאחר ביצוע הניתוח.
הגדרה קלינית של שלב מחלה 2 : במידה שהגידול ממוקם בכרכשת (קולון) יבוצע ניתוח תחילה. הניתוח כולל כריתה של אזור המעי על פי החלוקה האנטומית של חלקי המעי , יחד עם בלוטות הלימפה הסמוכות. במידה שהשלב הפתולוגי זהה לזה הקליני (שלב 2) יהיה צורך לדון עם הרופא האונקולוג המטפל על הצורך במתן טיפול כימותרפי מניעתי. חלק גדול מהמטופלים לא נדרש לטיפול זה כיוון שתרומתו עבורם תהיה מאד קטנה בעוד שעבור חלק מהחולים התרומה למניעה של הישנות המחלה יכולה להיות גדולה. ההחלטה נלקחת על פי שיקולים קליניים הקשורים לניתוח ולגודל הגידול. ניתן להעזר בפרופיל גנטי-מולקולרי של הגידול אשר מראה האם לגידול יש תכונות גנטיות שמעלות סיכון להישנות בשנים הבאות. לאחרונה נכנסת לשימוש בדיקה המבוססת על נוכחות של חומר גנטי גידולי בזרם הדם של החולה cT-DNA . נוכחות גבוהה של חומר גנטי גידולי מצביעה על סיכון גבוה משמעותית להישנות המחלה ועל תרומה אפשרית של כימותרפיה למניעתה. בדיקה זו עדיין אינה כלולה בסל התרופות.
במידה שהוחלט על טיפול כימותרפי מניעתי יינתן טיפול כזה למשך 3 חודשים. הסבר על התרופות הניתנות בהמשך.
בגידול שלב 2 של החלחולת (רקטום) יש חשיבות למתן טיפול קרינתי לפני ניתוח לאזור הגידול ולאגן. טיפול זה הוריד משמעותית את שיעור חזרת המחלה באגן. במרבית המקרים, משלבים בזמן הקרינה גם טיפול במינון נמוך של כימותרפיה בכדורים (קסלודה) אשר הופכת את הטיפול הקרינתי ליעיל יותר. מספר שבועות לאחר סיום הטיפול הקרינתי, מבוצע הניתוח לכריתת הגידול ובלוטות לימפה סמוכות.
הגדרה קלינית או פתולוגית של שלב מחלה 3 (הגידול מערב את בלוטות הלימפה, הסמוכות לגידול במעי). כאשר מדובר בסרטן הכרכשת (קולון) מבוצע תחיל ניתוח לכריתת הגידול ובלוטות הלימפה הסמוכות, לפי החלק האנטומי של המעי שנכרת בניתוח. לאחר ההחלמה מהניתוח, יש צורך במתן טיפול כימותרפי מניעתי לתקופה של 3-6 חודשים. ההחלטה על פרק הזמן של מתן הטיפול הכימותרפי, תעשה על ידי הרופא המטפל באונקולוגיה, בהתאם לתוצאות הניתוח. קימות מספר אפשריות לטיפול, המתבססות על התרופה 5FU (5-פלאורויורציל) אשר ניתנת דרך הוריד בשילוב עם תרופה נוספת אוקסליפלטין. אפשרות נוספת היא להחליף את מתן התרופה 5FU בוריד בכדורי כימותרפיה הנקראים קסלודה. ההבדלים בין הטיפולים והתאמת הטיפול למטופל, נקבעים בפגישה משותפת לאחר הניתוח.
במקרה של סרטן החלחולת (רקטום) הטיפול שונה, במידה שיש חשד למעורבות של בלוטות על ידי הגידול, מומלץ לתת טיפול כימותרפי מקדים למשך 6 חודשים המשתלב עם טיפול קרינתי לגידול הראשוני ברקטום ולאגן. הניתוח מבוצע רק בסוף הטיפול, לאחר שהמחלה הצטמצמה בעקבות הטיפול האונקולוגי.
במקרים ייחודיים בהם יש תסמונת גנטית מסוג לינץ או גנטיקה של הגידול המוגדרת MSI-HGIH , ניתן לעיתים להימנע מכימותרפיה ולעיתים אף מניתוח על ידי טיפול אימונותרפי.
הגדרה קלינית של שלב 4 (מחלה גרורתית). כאשר יש התפשטות של הגידול לאיברים נוספים בגוף, הטיפול הוא טיפול תרופתי ברוב המקרים. קיימים מצבים מיוחדים בהם מומלץ לשלב ניתוח כחלק מתהליך הריפוי. למשל גרורות הקיימות רק בכבד, ללא מחלה בעוד איברים וניתנות לכריתה או גרורה בודדת באיבר אחר דוגמת ריאה. גם במצב של פיזור בקרומי הבטן בלבד (פריטונאום) מומלץ לבצע ניתוח עם שטיפות של כימותרפיה לחלל הבטן.
בכל מקרה, כמעט בכל המקרים, התחלת הטיפול תהיה כימותרפיה משולבת עם טיפול ביולוגי. במקביל להתחלת הטיפול, תשלח הדגימה שנלקחה מהגידול (ביופסיה) , לברור מולקולרי, על מנת לזהות שינויים גנטיים שיעזרו בהתאמת הטיפול הביולוגי.
הטיפול הכימותרפי הניתן בשלב 4, דומה לזה הניתן בשלב 3 . הטיפול מבוסס על התרופה 5FU שניתנת בעירוי ממושך של יומים כל שובעיים או על התרופה המקבילה קסלודה הנלקחת בכדורים. יחד עם תרופה זו משלבים אחת מבין שתי אפשרויות של תרופות כימותרפיות אחרות, אוקסליפלטין או אירינוטקן. השיקולים על בחירת הטיפול ותופעות לוואי שיתכן ויקרו יינתנו על ידי הרופא המטפל והם מהווים גורם מכריע בבחירת הטיפול המתאים. יחד עם הטיפול הכימותרפי יינתן גם טיפול ביולוגי שיכול להיות בתרופה בווציזומאב (Bevacizumab) אשר מונעת יצירת כלי דם חדשים בגידול או תרופה החוסמת את הקולטן EGFR על תאי הגידול ונקראת Erbitux or Vectibex (אחת מבין התרופות ארביטוקס או וקטיבקס).
במקרים מסוימים, על סמך הפרופיל הגנטי של הגידול ניתן לתת טיפולים באימונותרפיה במקום בכימותרפיה או לשלב תרופות ביולוגיות אחרות מאלו שתוארו. כל הנושאי הללו ידנו במהלך הפגישות עם הרופא המטפל.
החלמה ומעקב
המעקב אחר חולי סרטן המעי הגס מבוצע אחת למספר חודשים, לאחר השלמת הטיפולים. תדירות הביקורים מתחילה כל 3-4 חודשים בשנתיים הראשונות ולאחר מכן נפרסת על מרווחי זמן גדולים יותר.
המעקב כולל בדיקת רופא, בדיקת דם שגרתית ובדיקת דם לסמני סרטן (CEA, CA19-9), כמו כן אחת לשנה מבוצע CT בטן ואגן. לקראת תום שנה מהניתוח, מומלץ לבצע קולונוסקופיה ותדירות הבדיקות נקבעת על פי הממצאים.
כמו כן, במידה שיעלו בביקורי הרופא, תלונות המחייבות בדיקות הדמיה נוספות , תינתן המלצה במהלך הביקור והמקב יהיה תכוף יותר.
אופן הפנייה:
יש להעביר הפנייה מרופא מטפל או מכתב שחרור מאשפוז במידה והמטופל היה מאושפז
יש לצרף פרטים מזהים: שם, כתובת ומספרי טלפון זמינים, דוחות של בדיקות הדמיה במידה ובוצעו ודוח פתולוגיה
כל ההפניות נבדקות על ידי רופא מומחה ונקבעת דחיפות התור
תהליך קביעת תור:
התור נקבע לפי מידת הדחיפות והאילוצים.
במקרים דחופים- החולה יוזמן בהודעה טלפונית על ידי המזכירות ויראה על ידי רופא מומחה תוך ימים ספורים בלבד מפנייתו.
תורים פחות דחופים- שיחה טלפונית ו/או הזמנה שתישלח בדואר.
