יחידות ומחלקות

מחלקה לפסיכיאטריה - מרפאת פוסט-טראומה - הפרעה בתר-חבלתית(PTSD)

במהלך החיים לעיתים נחשף האדם לאירועים שבהם יש סכנה ממשית לחייו, לפציעה משמעותית או לאפשרות של פגיעה משמעותית במישהו אחר

בעולם המערבי, כוללים אירועים כאלו תאונות דרכים, תאונות עבודה כגון נפילה מגובה רב, אירועים של תקיפה על־ידי אדם אחר או פעילות צבאית.


כ־12%-8% מהנחשפים לאירועים כאלו, יפתחו הפרעת פוסט־טראומה הבאה לידי ביטוי בשילוב חלקי או מלא של התסמינים הבאים:

 

האירוע הטראומטי נחווה מחדש באחת או יותר מן הדרכים:

  • זכרונות חוזרים וחודרניים מהאירוע, הכוללים תמונות או מחשבות, חלומות חוזרים ומעיקים על האירוע

  • התנהגות או הרגשה כאילו האירוע מתרחש שוב שיכולות לכלול הזיות, אשליות, ופלאשבקים

  • מצוקה פסיכולוגית ניכרת בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים היבט במאורע

  • עוררות פיזיולוגית בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או המזכירים היבט באירוע. לדוגמה: דופק מהיר, הזעה, הסמקה, לחץ דם גבוה ורעד

  • הימנעות עקבית מגירויים הקשורים לטראומה והקהיה של התגובתיות הכללית

  • ניסיון להימנע ממחשבות ורגשות הקשורים לטראומה

  • ניסיון להימנע מפעילויות, מקומות ואנשים שמזכירים את הטראומה

  • חוסר יכולת לזכור היבט חשוב ממנה

  • ירידה ניכרת בעניין או בהשתתפות בפעילויות חשובות

  • הרגשה של זרות או נתק מאחרים

  • טווח רגשי ירוד (לדוגמה, לא מצליח לחוש אהבה)

  • חוסר יכולת לראות עתיד

  • מצבי עוררות יתר כגון קושי להירדם או לישון שינה רצופה ואי שקט:

       - קושי להירדם או להמשיך לישון
       - אי־מנוחה או התפרצויות זעם
       - קושי בריכוז
       - דריכות יתר
       - תגובת בהלה מוגברת

בעוד שתגובה שכזו מאפיינת וצפויה בימים הראשונים שלאחר אירוע טראומתי משמעותי, הרי שאם התסמינים נמשכים למשך שבועות וחודשים לאחר מכן, מוביל הדבר להפרעה.
פגיעה בתפקוד כתוצאה מההפרעה יכולה לכלול ירידה ביכולת התפקוד בעבודה, מריבות חוזרות עם עמיתים במקום העבודה ופגיעה בתפוקה בעבודה.
עצבנות ורגזנות כמו גם טווח רגשי מצומצם, עלולה לגרום לפגיעה בתפקוד המשפחתי, להסתגרות ולצמצום המגע עם בני המשפחה ובהמשך גם ביחסים חברתיים מחוץ למשפחה.


אבחון

אבחון הפרעת פוסט־טראומה נעשה במרבית המקרים על־ידי פסיכיאטר מצוות המרפאה לפוסט־טראומה, הפועלת במסגרת המחלקה לפסיכיאטריה בסורוקה, והוא כולל ראיון של המטופל ובמידת האפשר, של בני משפחה. במקרים מסויימים, ימלא המטופל שאלונים שיוכלו לעזור בדירוג חומרת הפגיעה.


טיפול

הטיפול העיקרי בהפרעת פוסט־טראומה הוא הטיפול הפסיכולוגי. טיפול זה הוא קצר מועד במרבית המקרים ונמשך בממוצע 20-6 מפגשים. הטיפול הפסיכולוגי ממוקד הטראומה כולל מרכיבים של חשיפה לגורמים המזכירים את הטראומה ומרכיבים של עיבוד קוגניטיבי ורגשי של הטראומה.
בדרך־כלל מוביל הטיפול לשיפור מהותי ביכולת להפוך את הזיכרון הטראומתי ל־"זיכרון רגיל" ומשפר את היכולת להתמודד עם התסמינים המלווים את ההיזכרות או את החשיפה לאירועים המזכירים את הטראומה המקורית.
קיים מגוון של טיפולים המיועדים לטיפול בנפגעי הפרעת פוסט־טראומה: טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול בחשיפה ממושכת, EMDR ועוד.