יחידות פארא-רפואיות

אבחון בפסיכולוגיה רפואית

ד"ר רבקה רייכר - עתיר, מנהלת המערך לפסיכולוגיה
יהודה ניניו (MA) – פסיכולוג, מרפאה לפסיכולוגיה רפואית

אבחנה בפסיכולוגיה רפואית מתמקדת במשאבים המצויים בידי החולה, אשר השפעתם ותרומתם לתהליך התמודדותו הינה גבוהה.
כך למשל, התמיכה המשפחתית של החולה, העזרה שהוא עשוי לקבל מאחרים (משאבים חיצוניים),  מידת החוסן הנפשי שלו וסגנון התמודדותו עם משברים (משאבים פנימיים), הם מנושאי העניין המרכזי של הפסיכולוג הרפואי בבואו לאבחן את מצבו הנפשי של החולה.

הפסיכולוגיה הרפואית גורסת, כי בצד האבחון הקלאסי, המכוון לבחינת הימצאותם של חרדה, דיכאון, אירועים טראומתיים או משברי חיים, לאורך שנות התפתחותו, הרי שלניטור ולאבחון משאביו של החולה והאופן בו הוא תופס את מחלתו יש חשיבות גבוהה בהבנת תגובותיו הנפשיות למצבו הרפואי (חרדה, דיכאון, הימנעות, דחיית עזרה) ובהערכת מוקד ההתערבות הנכון.

כתחום מומחיות המחבר בין עולם הידע הרפואי לזה הפסיכולוגי, מתמקדת הפסיכולוגיה הרפואית בשאלות אבחוניות ייחודיות, אשר נמצאו במחקר כקשורות בטיב התמודדותו של החולה וביעילותה.  שאלות המכוונות להערכת מקורות התמיכה של החולה, ההיסטוריה הרפואית שלו והאופן בו התמודד בעבר עם משברים רפואיים, כיצד מתבטאת המחלה בחייו היום-יומיים, אילו רגשות היא מעוררת, כיצד הוא מנהל את הסימפטומים הגופניים שלו, ממי הוא מבקש עזרה וממי הוא נמנע, וכיוצא בזה, מרכיבות את האבחנה הפסיכולוגית בתום מפגשי ההערכה הראשוניים.

לצורך האבחנה עושה הפסיכולוג הרפואי שימוש בכלי הערכה מובנים (שאלונים לדיווח עצמי, שאלוני ראיון) ובהתרשמות קלינית ישירה מהחולה במהלך הפגישה הטיפולית.

לסיכום, אבחנה בפסיכולוגיה רפואית איננה מסתפקת בהערכת התולדות הפסיכולוגיים של החולה והמצבים הנפשיים אותם חווה בעברו, אלא היא מתקדמת לעבר תחומים בהם לתפיסתו את מצבו הרפואי, למשאבים המאפיינים את חייו, ולסגנון התמודדותו עם המחלה והמערכת הרפואית, יש חשיבות מכרעת בניהול המחלה ובשיקום ממנה.