השתלות איברים
  • ד"ר בועז תדמור

בראש פתוח ובלב אוהב

אתיקה, רפואה וחמלה מנחים את דרכה של הוועדה לאישור השתלות מן החי בבילינסון

הוועדה להאישור השתלות מן החי בבילינסון

"עבודה מחייבת ומרגשת", כך מגדיר ד"ר בועז תדמור, יו"ר הוועדה לאישור השתלות מן החי בבילינסון, שהיא הגורם המעניק את  האישור הסופי לתרומת איבר מן החי. תרומה מאדם חי אפשרית רק בתרומת כליה או אונת כבד. בסמכות הוועדה נמצאות תרומות מבן משפחה של החולה: בן או בת, אב או אם, אח או אחות, בני דודים וגיסים וגיסות. תרומות מן החי אחרות (חבר, מכר, תורם אלטרואיסט) נמצאות בסמכותה של ועדה במשרד הבריאות.

תרומה מן החי – תהליך אישור קפדני

ד"ר תדמור,  חבר הנהלת בית החולים, יו"ר רשות המחקר בבילינסון, קלינאי ואימונולוג בכיר, משמש בתפקידו מספר שנים, עם, כדבריו, "ראש פתוח ולב אוהב". הדיון בוועדה הוא השלב הסופי במסלול ארוך שעוברת כל בקשה לתרומה. הבקשה מוגשת קודם כול לרחל מיכוביץ', מתאמת ההשתלות הראשית בבילינסון. היא מפעילה מנגנון מסודר של בדיקת התאמה: נבדקים מצבם הבריאותי של הנתרם והתורם, מידת ההתאמה ביניהם והיתכנות ההשתלה, הרקע הנפשי והסוציאלי. רק לאחר שהליך הבדיקה היסודי מסתיים, כל ההיבטים הרפואיים אושרו וגם שאר הגורמים המטפלים נתנו את אישורם, מגיעה הבקשה לפתחה של הוועדה לקבלת האישור הסופי. בלעדיו לא תוכל התרומה לצאת לפועל.

בוועדה חברים פסיכולוגית, עובדת סוציאלית ושני עורכי דין (אחד מטעמו של בית החולים ואחד מטעם הציבור). תפקידה לבדוק שהתהליך תקין מבחינה אתית, משפטית, כלכלית, סוציאלית ופסיכולוגית. חברי הוועדה מקבלים את התיקים לעיון לפני התכנסות הוועדה. ד"ר תדמור מוצא לפעמים לנכון לבקש הבהרות מהרופאים המופיעים בתיק. כאשר יש עניין רפואי מורכב, הוא מסביר לחברי הוועדה את הנושא מתוך התמחותו הרפואית. בעת הצורך מוזמנת רחל מיכוביץ' למתן הבהרות נוספות. התורם והנתרם, כל אחד בנפרד, מופיעים בפני הוועדה.

חותרים לאישור

במרבית המקרים, בשל התהליך היסודי המקדים, מאשרת הוועדה את הבקשה, אך הדיון הוא תמיד מעמיק, תוך גילוי ערנות לזיהוי מקרים חריגים המחייבים משנה זהירות ודיון נוסף.

כך, למשל, עשוי להתעורר בוועדה ספק האם התורם מבין לחלוטין את משמעות התרומה ואת השלכותיה. האם הוא מודע לאפשרות של פגיעה בבריאותו? האם הוא מוכן לתקופה של התאוששות והחלמה? במקרים של ספקות כאלה, נוקטת הוועדה צעדים לבירור ולווידוא. היא עשויה לשלוח את התורם "לעשות שיעורי בית" -  לעבור שוב על המידע ולחזור אליה. לפעמים יש צורך בזימון התורם והנתרם יחד, כדי לעמת אותם עם הציפיות שלהם. לדוגמה: אם מדובר בבני זוג, האם שניהם מבינים את הצורך במערכת ביתית תומכת לשניהם לאחר הניתוח?

לעיתים תמונת יחסי המשפחה מעוררת חשש כי התורם פועל תחת לחץ. "יכול להיות", אומר ד"ר תדמור, "שהתורם הוא מעין 'ברווזון מכוער' במשפחתו. בעוד האחים האחרים עסוקים בקריירות ובהצלחות, הוא נחשב כחסר כישורים או ייעוד, והמשפחה מצפה ממנו להיות התורם. יש מקרים אחרים, שבהם אנחנו מאתרים מתחת לפני השטח ניסיון לפתות לתרומה על ידי הבטחות כלכליות". במקרה אחר, עלולה הוועדה להתרשם שהנתרם אינו בשל לחיים של מושתל. "המושתלים חייבים להבין כי לקיחת תרופות נוגדות דחייה הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהחיים, לתמיד, ללא שום הקלה. מושתלת שחזרה אלינו להשתלה שלישית, אחרי שהתברר שהיא זלזלה בלקיחת התרופות לאחר ההשתלה, זו בעיה אתית חמורה לתת לה אישור להשתלה נוספת".

הוועדה דנה בכובד ראש בכל מקרה חריג. השאיפה היא להגיע לאישור התרומה, מתוך הבנה שבדרך כלל זהו המוצא היחיד למועמד. איכות חייו, ובדרך כלל גם חייו, תלויים בתרומה המיוחלת.

כולם ראויים, כולם שווים

הוועדה מתכנסת על פי הצורך, בתדירות של מספר פעמים בחודש. בשנה שעברה דנה בכ-100 בקשות לאישור תרומת כליה, וכ-15 לכבד.  מדי פעם, נקראים חברי הוועדה לישיבה דחופה באמצע הלילה, לאשר תרומה לחולה שנמצא במצב קריטי כתוצאה מאי ספיקת כבד.

ד"ר תדמור אומר כי תפקידו בוועדה מפגיש אותו עם המיקרוקוסמוס הישראלי. הפונים לוועדה  מייצגים את כל שכבות האוכלוסייה, המוצאים והעדות: יהודים, ערבים, צ'רקסים, דרוזים, בדואים, דתיים, חילוניים, מבוססים ונזקקים, משכילים ואנשי צווארון כחול. מאחורי כל בקשה מסתתר סיפור אנושי מרגש ותקווה גדולה להצלת חיים. "האתיקה, הרפואה והחמלה משמשים אותנו כקווים מנחים בעבודתנו", אומר ד"ר תדמור, "אנו מודעים לכובד האחריות על כתפינו. בעינינו כולם שווים, כולם ראויים".