"יום שישי עוד בוקר שגרתי שאני קמה והצוואר שוב תפוס. אין ברירה חייבים להמשיך בשגרה. הולכת לבית הספר, חוזרת הביתה, עוברות כמה שעות מדברת עם אימא ואבא ומאז הכל נהיה שחור. תוך שעתיים הייתי בבית החולים במצב סיעודי לגמרי שהדבר היחיד שלא כואב לי זה הפנים. עברתי אשפוז של 15 ימים שכלל בתוכו מצב שבו אני לא יכולה להתקלח בכוחות עצמי, לא יכולה ללכת לשירותים, לאכול שלא לדבר על ללכת או לגרד בכוחות עצמי (כל זה חודש לפני בת המצווה שלי). השתחררתי במצב שאני מצליחה לעלות 3 מדרגות בקושי רב. כאבים נוראיים. חשבתי שאני לא אוכל לעשות כלום, שמהיום ככה יראה כל יום בחיים שלי. מאז ועד היום עברו 3 שנים בדיוק, עברתי מאז קרוב ל-10 אשפוזים, מנות שאי אפשר לספור של מורפיום וסמים אחרים, פיזיותרפיה, הידרותפיה, פסיכולוגים וטיפולים מסוגים שונים כאלה ואחרים, כאב בלתי נפסק שכל יום חוזר על עצמו.."
למרות התמונה המצטיירת מתיאור זה, אפרת לא הייתה זקוקה לאשפוז שיקומי, שכן לרוב תפקדה באופן תואם לגילה בחיי היום היום: בית ספר, חברות, חוגים ועוד...אולם תפקוד זה הושג באמצעות מאמצים נפשיים ופיזיים כאשר הוקמה מעטפת טיפולים שתחזקה תפקוד זה, שלווה בכאבים חוזרים ונשנים. האם כך יראו חיי שאלה אפרת?
במסגרת החיפוש אחר מענה לשאלתה פנו הוריה להתייעצות נוספת למרפאה לשיקום ומעקב של ילדים ובני נוער, מה כבר יש לנו להפסיד?.
במסגרת המרפאה, שהינה חלק משיקום בקהילה, נתפרה עבורם התערבות טיפולית:
עבודה בשיתוף עם מנהלת המרפאה ורופאת השיקום, ד"ר שפסר, אשר ריכזה את הטיפול הרפואי בנערה תחת קורת גג אחת, ובכך יצרה אינטגרציה של המידע מכלל הגורמים הרפואיים. בהתאם לממצאי הבדיקות נתנה לגיטציה להמשך תפקוד תואם. וסייעה בהפניית ומיקוד המאמץ הטיפולי במישור הנפשי ובתוך כך הפנייה לטיפול פסיכולוגי במרפאה.
הטיפול הפסיכולוגי במרפאה כלל הדרכת הורים אשר בו הודגשו המטרות הטיפוליות בניהן ויסות הכאב והמשך קיום שגרת החיים המשפחתיים לצד האבחנה הרפואית.
במפגשים הטיפוליים עם אפרת הוחלט להיעזר בהיפנוזה בכדי לסייע לה לווסת את הכאבים הגופניים. כמו כן, נעשה שימוש בגישת ה-EMDR שהינה שיטת טיפול שהוכחה כיעילה בעבודה עם זיכרונות טראומטיים, המובילה להטבה במצב הקוגניטיבי והרגשי ולהקלה ניכרת בסימפטומים התנהגותיים-גופניים. גישה זו סייעה בכדי לעבד את האירועים הטראומטיים שחוותה סביב הופעת התקפי הפיברומיאלגיה.
בעקבות המעטפת הטיפולית שניתנה לאפרת תדירות הכאבים הגופניים פחתה והושגה יציבות בתפקודה. בפברואר 2019 אפרת, החברה בקבוצת רובוטיקה, ביקשה להגיע למחלקה לשיקום ילדים ולעשות פעילות בתחום זה לילדים המאשופזים. כאשר היא ציינה "היום אני נמצאת במקום שאני יכולה לתת..." היא סיימה את אותו פוסט בפסייבוק באמירה: "ואני שמחה להגיד בשעה טובה שאין ניצחון יותר טוב שהחרא הזה שנקרא פיברומיאלגיה סוף סוף הפך לזבוב קטן בתוך הגוף שלי שלא יכול להשתלט עליי. אז קחו הכל בפרופורציות בחיים ותנצלו כל דקה.."
