לאחר שסיפרו לכם שאתם סובלים ממחלת קרוהן או קוליטיס, ייתכן שתחוו רגשות ומחשבות שונות ומגוונות.
יש כאלה שמופתעים מאוד ולוקח להם זמן להבין מה נחת עליהם ומה זה אומר עבורם. יש שחשים הקלה כשהם סוף סוף יודעים שזו תופעה מוכרת, שיש לה שם וגם טיפול. יש שמרגישים כעס, עצב או בדידות לאחר הגילוי. אחרים מתגייסים מיד להתמודדות עם המחלה ויעשו כל שניתן על מנת להרגיש טוב יותר. יש המתקשים להסתגל לדרישות ולהגבלות של המצב. ברוב המקרים, סביר להניח שתחוו שילוב של הדברים הללו וכך גם הוריכם ושאר בני המשפחה.
כל התגובות המתוארות כאן הן תגובות נורמאליות למצב לא נורמאלי שהגוף נמצא בו.
שאלות כמו – למה זה קרה לי? מה יהיה? האם אצא מזה? איך המחלה תשפיע על החיים שלי? מה יקרה עם המשפחה שלי?– הן כולן שאלות נפוצות מאוד. חשוב "לא לשמור בבטן" את הרגשות והמחשבות שאיתם אתם מתמודדים. נסו לשתף אותן עם מישהו קרוב. זה יכול להיות ההורים, האחים, האחיות, החברים, החברות, המחנכ/ת, היועצ/ת.
גם צוות היחידה כאן בשבילכם וישמח לעמוד לרשותכם לצורך התייעצות או ליווי בהתמודדותכם עם גילוי המחלה. לפסיכולוגים שלנו ניסיון רב בעבודה עם ילדים, בני נוער ומשפחותיהם המתמודדים עם מצב דומה לשלכם, וישמחו לסייע לכם תוך התאמת הטיפול לצרכים של כל אחד ואחת מכם.
