פרויקט הכשרת הרופאים בבית החולים קפלן לזיהוי סימני אלימות אצל מטופלים, ביניהם קשישים, נשים (חלקן בהריון) וילדים, שעברו בסוף שנת 2009 הביאה לתוצאות מרשימות: לאחר שבשנת 2009 היו 67 דיווחים לרשויות החוק על חשש לאלימות, הרי שבשנת 2010 מספר האיתורים עמד על כ-130, מתוכם כ-67 קטינים, 33 נשים ו-30 קשישים.
קיימים יתרונות במסגרת רפואית לאיתור סימני אלימות. לעיתים, זהו הגורם החיצוני היחיד שאליו נחשף הזקן, יש יכולת לגיטימית לבדוק את גופו של החולה ונוצרים יחסי אמון בין הרופא והחולה. הוועדה לענייני איתור ומניעת אלימות במשפחה, בראשותו של ד"ר איתן חבר, סגן מנהל בית החולים, קבעה תרשים זרימה מפורט של פעולות הנדרשות בחשד לאלימות או להזנחה. יתרה מכך, הוועדה הצמידה לכל תיק רפואי ממוחשב של מטופל טופס ממוחשב מיוחד שמטרתו לבחון על-ידי הצוותים הרפואיים היתכנות הימצאותם של סימני אלימות ודיווח לוועדה ולשירות הסוציאלי. "על פי התרשים בכל חבלה שאינה מוסברת ומעוררת סימני שאלה, הצוות הרפואי מזמין עובד סוציאלי ובהתאם לנתונים נוצר קשר עם שירותי הרווחה בקהילה ושירותי הבריאות, וזאת כדי לשמור על רצף טיפולי", הוא אומר. "כבר לאחר מספר ימים היינו עדים לכמות בלתי מבוטלת של טפסים שמולאו על-ידי רופאים והועברו לעיון הוועדה. במיוחד קיבלנו דיווחים על חשד להתעללות בקטינים, ובחלק מהמקרים אף השארנו ילד או ילדה באשפוז ימים נוספים עד שתהיה מעורבות של המשטרה או של רשויות הרווחה".
ד"ר שגיא יוספברג, יו"ר תת הוועדה למניעת אלימות בילדים, עבר הכשרה בבית חולים ציבורי בקליפורניה, ארה"ב, במשך כשנה על-ידי אנשי רפואה, משפט ושירות סוציאלי. מיד עם הגעתו חזרה לבית החולים הוא החל בהכשרת רופאים בשיתוף השירות הסוציאלי לזיהוי ולטיפול במאושפז עם סימנים מחשידים לאלימות, במשפחה ובחברה. ההצלחה בזיהוי מטופלים עם חשד לאלימות לא אחרה להגיע. "לאחר שהתמודדתי בבית חולים הציבורי בקליפורניה עם אוכלוסייה גדולה שלה בעיות אלימות קשות במיוחד, הגעתי חזרה לקפלן עם הכלים המתאימים להכשרת כלל רופאי ואחיות בית החולים לאתר, לזהות ולטפל במקרים של פגיעות בילדים במזיד", הוא מסביר. ד"ר יוספברג מספר על מקרים שבהם הרופאים איתרו פגיעות חוזרות בילדים, אף אם בחלקן לא היו בבית החולים קפלן. "למשל, לפני מספר שבועות אושפז קטין עם חתכים בשפה ושן מתנדנדת. לאחר תחקיר עמוק ויסודי הגענו להבנה שהאב איבד שליטה וגרם זאת בהתפרצות זעם. הטיפול בו היה מידי והוא נשאר באשפוז עד לבירור העניין וטיפול במשפחה".
אסתר הלוי שריקי, מנהלת השירות הסוציאלי בבית החולים 'קפלן', אשר מסייעת יחד עם העובדות הסוציאליות בתהליך הזיהוי והטיפול של מקרי אלימות, מוסיפה כי בזכות הערנות מגלים מצבי הזנחה או אלימות שמחייבים קבלת החלטות. "חשוב לציין כי השירות הסוציאלי בקפלן מבצע מעקב גם לאחר שחרורו של המטופל, וזאת על מנת למנוע הישנות מקרי האלימות באותה משפחה בעתיד לבוא".
סימני אזהרה המעלים חשד להתעללות בילד:
1.איחור בפניה לטיפול
2. היעדר תקשורת בין הילד להוריו
3. פציעה שאיננה תואמת ליכולת הפסיכו-מוטורית
4. הכחשת קיום הפציעה או מידע על התרחשותה
5. ההסבר לפציעה אינו תואם את הממצאים
6. גרסאות שונות בין ההורים או בין הילד להורים
7. גרסאות משתנות תוך שיחה
8. ביקורים בחדרי מיון שונים וריבוי פניות לחדרי מיון
9. התנהגות מחשידה של ההורה - חשדנות, תוקפנות
10. התנהגות לא רגילה של הילד: חשדנות יתרה או ידידות מוגזמת
11. היגיינה ירודה.
סימני אזהרה המעלים חשד להתעללות באישה או בקשיש:
1. סימני חבלה בלתי מוסברים – שטפי דם, סימני נשיכה, סימני הצלפה, שיניים שבורות
2. שפשוף העור כתוצאה מקשירה
3. קרחות על הקרקפת
4. סמני כוויות
5. המטופל/ת סגור/ה, אדיש/ה, מבולבל/ת, מסרב/ת לדבר, מתקשה לישון, חסר/ת תאבון