כיום קיימות עדויות חד משמעיות הקושרות בין הגברת פעילות גופנית לבין הקטנת תמותה ותחלואת לב וכלי דם.
בשנים האחרונות מתפרסמות עבודות הבודקות גם את הצד השני של המטבע כלומר, לא רק עד כמה מועילה הפעילות הגופנית, אלה גם עד כמה מזיקה עצם הרביצה הממושכת מול המסך בשעות הפנאי.
רוב פעילות הישיבה בזמננו הפנוי כרוכה בצפייה בטלוויזיה וישיבה מול המחשב (שעות מסך). אכן, סקרים מראים כי פרט לשינה, צפייה בטלוויזיה היא המרכיב המשמעותי ביותר בשעות הפנאי בחברה המערבית.
במחקר סקוטי שבחן את הקשר בין הבילוי מול המרקע לבין אירועי לב, נמצא כי שהייה ממושכת מול המסך, בעיקר מסך הטלוויזיה, מכפילה את הסיכון לאירועים לב וכלי דם.
תוצאות המחקר מצביעות גם על עלייה של 50% בסיכון לתמותה אצל "בטטות הכורסה", שצופים בטלוויזיה יותר מ- 4 שעות ביום, בהשוואה לאלו שמצויים מול המסך פחות משעתיים ביום.
במחקר עקבו ד"ר סטאמטאקיס ועמיתיו אחרי 4512 נחקרים במשך ארבע שנים ובחנו את גורמי התמותה וכן היארעות של אירוע לב וכלי דם.
במחקר נצפו 215 אירועי לבביים חריפים ובסך הכל 325 מקרי תמותה במהלך המעקב.
בהשוואה למשתתפים שדיווחו על צפייה בטלוויזיה של פחות משעתיים ביום נצפתה עלייה של כ-50% בסיכון למוות באלה שצפו בטלוויזיה ארבע שעות ומעלה.
הסיכון לפתח אירוע חריף המערב את מערכת הלב וכלי הדם (כולל התקפי לב ואירועים מוחיים) היה גבוה ב- 125% במשתתפים הצופים בטלויזיה שעתיים ויותר.
התוצאות נותרו בעלות משמעות סטטיסטית מובהקת גם לאחר תיקון למשתנים קליניים וגורמי סיכון מוכרים כגון גיל, עישון, יתר לחץ דם, סוכרת והשמנת יתר. אגב, גם אם אדם אכן עוסק בפעילות גופנית כלשהי, ישיבה ממושכת בשעות הפנאי עדיין קשורה בסיכון מוגבר ללקות באירוע לב וכלי דם.
נוסף על כך, סקר אוסטרלי העלה, כי כל שעה של צפייה בטלויזיה הגבירה את הסיכון למוות ממחלות לב וכלי דם ב-18% וצופי טלוויזיה של מעל 4ארבע שעות היו בסיכון מוגבר ב-80% למוות לבבי לעומת צופים של פחות משעתיים.
האבולוציה של החברה המערבית הביאה לכך שפעילויות רבות, שבעבר היו כרוכות בעמידה, בתזוזה ובהפעלת שרירים הוחלפו בישיבה. מהפכות טכנולוגיות, סוציולוגיות וכלכליות הביאו לכך שאנשים אינם עושים שימוש בשרירי הגוף שלהם ושרמת ההוצאה האנרגטית בחיי היום יום הולכת וקטנה.
לרוב, אנשים פשוט זזים מכסא לכסא: מהמושב באוטו, לכיסא במשרד לכורסת הטלוויזיה...
המסקנה המתבקשת היא אחת: יש להקטין שעות מסך וישיבה בשעות הפנאי ולהגביר הפעילות הגופנית. המסר על פי המחקרים הוא שצריך לקצץ בצפייה בטלוויזיה, כדי שזו תסתכם, לכל היותר, בשעתיים צפיה. כל פעילות הכוללת עמידה והליכה עדיפה כנראה מישיבה, למשל שופינג וספונג'ה בשעות הפנאי כערובה לבריאות ממושכת.....
באוסטרליה, למשל, קיימים לילדים קווים מנחים, ברוח ההמלצה, המגבילים את הצפייה בטלוויזיה לשעתיים ביום. האם כדאי גם בישראל לפרסם הנחיות גורפות לציבור להפחית את שעות הישיבה בזמננו הפנוי? התשתית הרפואית המחקרית לכך – בהחלט קיימת!